אבץ (Zinc)

האבץ, השייך לקבוצת יסודות הקורט, נידרש לגוף האדם הבוגר, לפי ה – RDA, בכמות של מ"ג בודדים ליום.

ואולם, למינרל זה נודעים תפקידים פיזיולוגיים משמעותיים ביותר, כאשר זה הראשון שנתגלה היה, אולי, גם החשוב ביותר: חשיבותו המרכזית בתהליכי הגדילה.

בהמשך לאמור לעיל', אספקה מיטבית של המינרל, בגיל הינקות, הילדות והבגרות הינה קריטית, שכן מינרל זה מסייע לתהליכי הצמיחה בדרכים שונות, כגון: "תרגום" נכון של המידע הגנטי, לקראת ביטויו בפועל, באמצעות הפקת חלבונים שונים (והרי, חלבונים הינם המרכיב החשוב ביותר הנדרש לגדילה) ; השתתפות במטבוליזם של הגלוקוז (האבץ נדרש לפעילות תקינה של הורמון האינסולין, הנחוץ כדי להכניס את הגלוקוז לרקמות ; בלעדי האבץ, ובלעדי פעילות תקינה של האינסולין, כל ניצולת האנרגיה הזמינה תדרדר באופן חמור, ולדבר השלכות רבות – חלקם ידועות לכם – ובכלל זה השלכות חמורות על גדילה תקינה: זיכרו, אנו צריכים אנרגיה, הרבה אנרגיה זמינה, כדי לגדול...) ; פעילות אנזימטית, ועוד...

מערכת נוספת, הדורשת אספקה תקינה של אבץ בגילאים שצוינו לעיל' (ובכלל) הינה מערכת הרבייה. לאבץ "משיכה" (affinity) מיוחדת למערכת זו, על רקע היותו נחוץ להתפתחות מינית תקינה, כמו גם עובדת היותו אלמנט מועיל בסיוע בהקלת ופתרון בעיות הקשורות במערכת המין/שתן, כגון: הגדלה שפירה של בלוטת הפרוסטטה ; בעיות מחזור (מתח טרום ווסתי), וכו'...

האבץ מסייע לתיפקוד תקין של מערכת החיסון, וזאת באמצעות עידוד הפקתם ופעילותם של נוגדנים שונים, מסוג: T lymphocytes (תאים חיסוניים חשובים ביותר, המיוצרים בבלוטת התימוס, ואשר אחראים על הפקת נוגדנים ספציפיים לאנטיגנים); B cells (מסייעים בעיקר בפירוק דופן התא של חיידקים שונים ובעזרה לפעילות מקרופאגי'ים) ; Macrophages (מקרופאג'ים - תאים חיסוניים אשר "טורפים" את הגורם הפתוגן). בהקשר זה, ראוי לציין, שלצריכת אבץ לאורך זמן, כתוסף, בכמויות גדולות, נודעה השפעה מדכאת על מערכת החיסון – גם כאן, מסתבר, חשוב להקפיד על עיקרון המידתיות והמתינות.

האבץ מסייע, כמו כן, לשמירה על מצב תקין של העור ולריפוי פצעים ונגעי עור שונים וזאת, בעיקר על רקע תפקידו המרכזי בייצור החלבון.

חוסר באבץ מתבטא, פעמים רבות, בירידה בחוש הטעם (האבץ דרוש לפעולתו של חלבון ה – Gustin, אשר קשור קשר הדוק לביטויו התקין של חוש זה), כמו גם חוש הריח.

סימנים אפשריים נוספים לחוסר באבץ הינם: התקררויות תכופות ; רגישות מוגברת לזיהומים למיניהם ; בעיות עור, כגון: דרמטיטיס, סבוריאה, אקנה ; חוסר – תיאבון ; סימנים לבנים בציפורניים...

חוסר באבץ עלול להיגרם על רקע גורמים כגון: תזונה לא מגוונת/תזונה הנשענת בעיקר על מזונות מעובדים. כמו כן, בהחלט ייתכן מצב, שבו אנו מספקים לגוף את כמות האבץ התיאורטית הדרושה לצרכיו, אך גופנו צריך, בפועל, כמות רבה יותר, וזאת על רקע סיבות כגון: חוסר בויטמין C (הויטמין הנ"ל מסייע לקליטת האבץ) ; בעיות בדרכי העיכול, כגון: מחלות מעי דלקתיות, שלשולים(...) ; חוסר בחומצות שומן חיוניות/תזונה עשירה בשומנים רווים (שני הגורמים מגבירים את הדרישה לאבץ) ; נטילת נוגדי – חומצה / אנטיביוטיקות שונות (למשל: פניצילין) / גלולות למניעת הריון.

תזונה ענייה בחלבון יכולה לגרום לאי – ניצול מספיק של האבץ, גם בעת שמינרל זה נדרש בכמות נורמלית ע"י גופנו, ואפילו אם האבץ נצרך בכמות מספקת ונספג כהלכה, שכן החלבון דרוש לשינוע ואיחסון מינרל זה.

הרף העליון של צריכת האבץ היומית אינו רחוק מההמלצה היומית, והינו עומד על 40 מ"ג לאדם בוגר. הסיבה שהרף העליון הינו נמוך למדי, נובעת בעיקר מהעובדה, שהאבץ נוטה, כאשר הוא נצרך בכמויות גדולות (בד"כ, הדבר מתרחש על רקע צריכת תוספי אבץ), להפריע לספיגת מינרלים אחרים, כגון: סידן, נחושת וברזל. לכן, כאשר האבץ נצרך, מכל סיבה שהיא, בכמויות גדולות, יש להקפיד על צריכת מזונות, העשירים במינרלים אלו, בנפרד מצריכת תוסף האבץ.

על רקע זה נציין רק, לאיזון התמונה, שהאבץ מסייע לשינועו של ויטמין A בגופנו.

בין המקורות העשירים למינרל זה (מקורות נוספים מצויינים בטבלה), נמנים, אגב, מזונות כגון: נבט – חיטה ; פרג (טחון) ; אגוזים למיניהם (קשיו ; ברזיל, מלך...).