הברזל, השייך לקבוצת יסודות הקורט, נדרש לגוף האדם הבוגר בכמות הנעה בין 8 מ"ג (לגברים) ועד 27 מ"ג (לנשים הרות).

מלבד הימצאותו בכדוריות הדם האדומות, כחלק מחלבון ההמוגלובין – הימצאות, החיונית לתהליך קשירת החמצן והובלתו ברקמות, לשם הפקת אנרגיה – מצוי הברזל בגופנו, בין היתר, גם באתרים הבאים:

·       חלבון המיוגלובין ((Myoglobin – חלבון, המצוי ברקמות השריר, ואשר משמש כמחסן זמין של ברזל ברקמות אלו – מחסן, המספק חמצן ביתר – שאת במצבים כגון: מאמץ גופני, בהם נדרשים השרירים לאספקת חמצן מירבית.

·       חלבון ה – Ferritin – חלבון זה, המצוי בעיקר ברקמות  כגון: כבד, טחול ומוח – עצם, המעורבות בייצור כדוריות הדם האדומות.

·       חלבון ה – Transferrin – חלבון, המיוצר ע"י הכבד, ואשר מצוי בפלזמה ; אחראי על העברת הברזל אל רקמות הכבד, הטחול ומוח העצם.

·       אנזימים שונים, המעורבים בתהליך הפקת האנרגיה, בתוך התאים.

הברזל מצוי, בכמות מרשימה, מטבע הדברים, בכבד בע"ח (זהו המקור הטוב ביותר הידוע לברזל זמין, הנספג היטב), כמו גם במזונות נוספים שמקורם מהחי, כגון: בשר אדום, לבבות...

הברזל מצוי גם במגוון מזונות מעולם הצומח, כגון: קטניות ; דגנים מלאים ; מולסה ; ירקות עליים ירוקים (עלי מנגולד) ; פירות יבשים ; סויה ; זרעים למיניהם (חמניות ; דלעת ; שומשום) וכו'...

ואולם, הברזל, המסופק לגופנו ממקורות צמחיים, הינו בעל תצורה כימית המפחיתה בהרבה את קליטתו בגוף, בהשוואה לזה המסופק מהחי. לכן, קיימת סברה, שעל אנשים המבססים את עיקר תזונתם על מזונות מהצומח – ובפרט: צמחונים – להגביר את צריכת הברזל שלהם לערך הגבוה פי 2 מערך ה – RDA המקובל, כדי לפצות על כך.

כאמור, ספיגת הברזל ממקורות צמחיים הינה פחותה משמעותית מספיגת הברזל מהחי וזאת, על רקע היותה מושפעת ממגוון גורמים, כגון:

·       צורך בהפרשה תקינה של חומצת קיבה (HCL).

·       צורך בויטמין C (מגביר משמעותית את ספיגת הברזל ממקור צמחי).

·       צריכה, בד בבד, של ברזל מהחי (מגביר את ספיגת הברזל מהצומח....).

·       השפעה לרעה על הספיגה מצד גורמים כגון: צריכה, בד בבד, של תה וקפה (מכילים חומצה טנית, הקושרת את הברזל ומונעת את ספיגתו) ; מזונות עשירים בסידן ; מזונות עשירים בחומצה אוקסאלית (תרד ; שוקולד) ; משקאות מוגזים (מכילים פוספטים, המשפיעים לרעה על זמינות הברזל) ועוד...

בהקשר הנ"ל, האוכלוסיות הבאות עשויות להידרש לתת דגש מיוחד לעידוד גורמים, המשפרים את ספיגת הברזל מהצומח, כמו גם להימנע, ככל הניתן, מצריכת מזונות ומשקאות המפחיתים את ספיגתו, בשעה בה נצרך על – ידם מקור עשיר לברזל/תוסף ברזל: צמחונים ; נשים בגיל הפוריות (על רקע איבוד הדם המתרחש בזמן המחזור) ; נשים הרות ומניקות ; תינוקות ; ספורטאים (על רקע דרישות אספקת החמצן הגבוהות) ; קשישים (נוטים לתזונה לקויה).

חשוב לציין, שחוסר בברזל יכול להיגרם גם על רקע צריכה תיאורטית מספקת של ברזל וזאת, עקב חלק מהגורמים שצויינו לעיל' (למשל: צריכה מוגזמת של תה וקפה), כמו גם על רקע גורמים נוספים, כגון: צריכת אנטיביוטיקה (למשל: Neomycine) ; תופעות כגון: גסטריטיס וכיב קיבה (בעטיין נלקחות, לא פעם, תרופות להפחתת הפרשת חומצת הקיבה) ; דימומים (למשל: על רקע צריכת אספירין ונוגדי קרישה).

חשוב ביותר לשים לב, באם אדם מגלה סימנים של חוסר בברזל (במיוחד אם הדבר מלווה בירידה נמשכת במשקל) – כפי שיצוין בהמשך – תוך כדי שאין אנו יכולים למצוא כל סיבה נראית לעין לסימנים אלו (האדם מקפיד על תזונה בריאה, אינו לוקח תרופות מיוחדות או סובל מבעיות בעלות השלכה על ספיגת הברזל וכו'...), להפנות את האדם מייד לבדיקה רפואית, כדי שזו תשלול אפשרות לתהליך גידולי – בפרט תהליך גידולי במעי הגס – הגורם לדימומים סמויים ולאובדן "נסתר" של ברזל. סימן נוסף לדמם נסתר ממערכת העיכול הינו צואה כהה מאוד (צואה שחורה).

הסימנים הקליניים של חוסר בברזל מתבטאים, לא פעם, עוד לפני שקיימת אנמיה של ממש (אנמיה היא השלב האחרון של חוסר בברזל). בין סימנים אלו ניתן למנות: תשישות ; חולשה ; חיוורון ; יכולת ריכוז מופחתת ; פגיעה בהתפתחות שכלית בילדים (עלולה להיות בלתי – הפיכה) ; סחרחורות ; חוסר – תיאבון ; לשון חלקה וכואבת ; גוון חיוור בחלק ה"אדמדם" של העיניים ; ציפורניים שבירות ; רגישות מוגברת לזיהומים ; אי – קבלת מחזור ועוד...

למרות שקיימים, כפי שניתן לראות, סימנים קליניים אפשריים רבים לחוסר בברזל, הרי שאישוש סופי לחשד לחוסר יכול להינתן ע"י בדיקת דם. מאפייני ערכי בדיקות הדם, במצבי האנמיה השונים, ניתנו לכם בדף אשר חולק בכיתה אך, בהקשר זה ראוי לציין, שחסרים בברזל – בהמשך לאשר נאמר בפיסקה הקודמת – יתבטאו, בשלבים ההתחלתיים, בערכים נמוכים של Serum Iron ; TIBC ; Ferritin. ההסבר לכך הינו כדלקמן: ראשית, החוסר מתבטא ברקמת מוח העצם (חלבון ה – Ferritin), לאחר מכן בנשא הברזל בדם (מתבטא ב – TIBC), כמו גם ברמות הברזל עצמן. רק בשלב האחרון של החוסר, נבחין בסממנים המוכרים, הקלאסיים של האנמיה (רמות Hg נמוכות – מתחת ל – 14 בגברים, ומתחת ל – 12 בנשים ; רמות MCV נמוכות...).

רעילות מברזל (שכמובן, אף היא יכולה לקבל אישור ע"י בדיקות דם) יכולה להתבטא במישור העיכולי (למשל: נטייה לעצירות), כמו גם בנטייה מוגברת לתהליכים חמצוניים בגופנו – דבר, העלול להגביר את הסיכון למחלות כגון: מחלות לב וכלי דם ; סרטן ; ארטריטיס...

בנוסף, עלולה רעילות מברזל להתבטא בתופעות השכיחות של רעילות לסוגיה: בחילות, הקאות (נסיון של הגוף "לסלק" את הגורם המרעיל), כמו גם בתופעות אחרות, כגון: כשל כבדי (הכבד כורע תחת נטל הברזל ואינו יכול לאחסנו עוד) וכאבי ראש.

רעילות מברזל נגרמת, אגב, גם כתוצאה מ – Hemochromatosis – בעיה גנטית, הגורמת להצטברות ברזל ברקמות כגון: הכבד, הלבלב והלב העצם ועלולה לגרום, בהתאמה, למחלות הקשורות באותם איברים: שחמת הכבד ; סכרת ואי – ספיקת לב.

(מצ"ב טבלה ובה רשימת מקורות עשירים לברזל – שימו לב שבטבלה מופיעים כמה מקורות מעניינים ועשירים מאוד – כגון: Turmeric, הלא הוא תבלין הכורכום...)