יוד (Iodine)
מינרל היוד, השייך לקבוצת ה"אולטרה – קורט" (דהיינו, נדרש בכמות יומית, הקטנה מ – 1 מ"ג, ע"י גופנו) מצוי, אמנם, ברקמות כגון: מעטפת הקיבה ; בלוטות הרוק ; רקמת השד ; מערכת הדם(...) אך, רובו ככולו מאוחסן בבלוטה שחשיבותה לגופנו הינה עליונה: בלוטת התריס, או Thyroid Gland.
בלוטה זו, שהיוד חיוני להפקת ההורמונים המרכזיים המיוצרים בה –
הורמון ה – T4 (Thyroxine) והורמון ה – T3 (Triiodothyronine), ההורמון הפעיל, המתקבל מזה האחרון לאחר הורדת מולקולת יוד אחת – מפקחת, באמצעות T3, על קיומם התקין של כל התהליכים המטבוליים בגופנו.
לפיכך, חוסר או עודף ניכר ביוד, יהיה בעל השפעה וודאית על קצב התהליכים המטבוליים בגופנו, כאשר חסר יתבטא בהאטה ניכרת של תהליכים אלו ושל "מקצב החיים", ובתופעות הנגזרות מכך, כגון: עייפות ; חולשה ; דופק איטי ; רפלקסים איטיים ; לחץ דם נמוך ; השמנה ; פגיעה בכישורים קוגניטיביים (למשל: Cretinism – תופעה המאופיינת בפיגור שכלי, לעיתים בלתי – הפיך, בילדים) ; הגדלה מסיבית של בלוטת התריס (Goiter) על רקע המרצת פעילותה ע"י הורמון ה – TSH (לרוב, הסימן המוקדם ביותר לחוסר ביוד) ועוד...
חסר ביוד הינו נפוץ במיוחד באזורים גיאוגרפיים, המאופיינים בריחוק ניכר מהים ו/או בצריכה דלה של מזונות שמקורם מהים (למשל: דגים, אצות...), שכן הים והמזונות המסופקים על – ידו הינם המקור העיקרי, למעשה, למינרל זה (עובדה מעניינת היא, שהאוויר המצוי בקירבת חופי הים, אף הוא עשיר במינרל זה – למעשה, שהייה במרחבים אלו לזמן מה, בתדירות קבועה, תוך תירגול נשימה נכונה ועמוקה, הינה אחד מאמצעי העזר העדינים לאנשים הסובלים מחסר ביוד).
בנוסף, חוסר ביוד עלול להיגרם על רקע צריכה גבוהה של מזונות מסויימים, שלהם השפעה מעכבת על ספיגת/זמינות היוד בגופנו, כגון: מזונות ממשפחת הכרוביים (כרוב, כרובית, ברוקולי...) ; סויה ומוצריה ; בוטנים ; חרדל(...). חשוב לציין, עם זאת, שהסברה הרווחת הינה שבישולם של מזונות אלו מקטין במידה רבה השפעה מעכבת זו.
חוסר ביוד עלול להיגרם אף כתוצאה ממחסור במרכיבי תזונה מסויימים, כגון: ברזל וסלניום (הסלניום, למשל, מסייע בהפיכת ההורמון T4 לצורתו הפעילה, T3).
כל תופעות החסר ביוד, שתוארו לעיל', עלולות להיגרם, למעשה, מהאטת הפרשת הורמוני בלוטת התריס, שהינה תוצאה ישירה ונפוצה של חוסר זה. הגוף, בנסותו להתגבר על חוסר זה, יאותת לבלוטה "לעבוד קשה יותר" וזאת באמצעות הפרשה יתרה של הורמון, המפקח של פעילות בלוטת התריס, הורמון ה- TSH (Thyroid Stimulating Hormone).
כאשר הורמון זה, המופרש מבלוטת יותרת המוח, היפופיזה – בלוטה, המהווה מעין "בלוטת אם" שתפקידה לווסת את פעילות כל בלוטות ההפרשה האחרות - מופרש בכמות גדולה (כמו במצבים של חוסר ביוד) – פעולתו תמריץ את תפקוד בלוטת התריס, ואילו הפרשה קטנה מהרגיל שלו (למשל: במצבי עודף ביוד), תגרום להאטה בתפקוד בלוטת התריס.
לרוב, בבדיקות דם, נמדדת רמתו של הורמון ה – TSH בדם, כמדד עקיף לפעילות בלוטת התריס. בהתאם לאמור לעיל', ערך TSH גבוה מהרגיל יעיד על תת – פעילות של בלוטת התריס (Hypothyroidism) וערך TSH נמוך – על עודף פעילות של בלוטת התריס
(Hyperthyroidism).
בכל מקרה של חוסר מוכח ביוד (כמו גם עודף, שסימניו הנפוצים הינם: הגברת הדופק/דפיקות לב ; ירידה במשקל; חוסר שקט; עלייה בלחץ הדם ; תחושה שהגוף "חם" ; תנועות מעיים תכופות ועוד...) יש לטפל בזהירות רבה ותוך ניטור תכוף של תפקוד בלוטת התריס. מבחינה תזונתית, ניתן לטפל בחוסר ביוד באמצעות מזונות כגון: אצות, שהינן עשירות ביותר ביוד (שוב, בצורה זהירה ומדודה) – למשל, דף אצת "נורי" אחת (האצה, המשמשת להכנת "סושי") מספק את הכמות היומית המומלצת של היוד, לאדם מבוגר – 150 מק"ג.
אפשרות נוספת לסיוע תזונתי הינה צריכה מבוקרת – בתחליף למלח הרגיל – של מלח מועשר ביוד. מלח מועשר זה, אגב, כבר תרם רבות לצמצום תופעת ה – Hypothyroidism באזורים המאופיינים בצריכת יוד מועטה, כגון אלו שתוארו קודם.
אבנר חי 050-6667847 הילינג ורפלקסולוגיה
לתפוצת מאמרים
מקור: אופיר אדיב, דיאטן קליני, B.Sc
יוד
