אתם מכירים אותן. הן יכולות להיות העמיתה הדקיקה לעבודה שבארוחת הצהריים מנקרת כמה עלי חסה מצלחתה ומסיימת באנחה שהיא מה זה מלאה, או השכנה שאתם נתקלים בה כשהיא צועדת, רצה או בדרך למכון כושר. אולי היא אפילו את, שעומדת וטורחת שעות במטבח על מטעמים לכל העולם שלעולם לא תאכלי מהם יותר מביס אחד.

 המכנה המשותף לכל הנשים הוא גילן ומראן. הן בשנות ה־40 לחייהן, והדבר האחרון שנראה שהן זקוקות לו הוא דיאטה. בשנים האחרונות הולכת ומתבהרת תופעה חדשה: נשים באמצע חייהן שסובלות מאנורקסיה. שלא כשותפותיהן לצרה, האנורקטיות בנות העשרה, הן נראות רזות אך לא שלדי עצמות, רק פניהן המתבגרות מסגירות את גילן.

מי הן הנשים האלה ולמה זה קורה להן? ד”ר איתן גור, מנהל המרכז להפרעות אכילה בגיל המבוגר במרכז הרפואי שיבא, נותן בהן סימנים: ”יש כמה מודלים של מטופלות כאלה. הראשון הוא של החולה לשעבר. מדובר באשה שחלתה באנורקסיה בנערותה, היא טופלה ומחלתה נפסקה. לימים התחתנה וילדה ילדים, אבל בעקבות איזשהו משבר התפרצה אצלה המחלה שוב. המודל השני הוא של אשה שלא אובחנה כאנורקטית בעברה אבל לאורך חייה התעסקה במשקלה ובמראה החיצוני באופן מוגזם”.