טיבטן פאלסינג הילינג

הדרך  מהראש את הלב, באמצעות דופק הלב.

להפוך את הכאב לתענוג..

שיטת הטיבטן פאלסינג עושה שימוש במגע, לחיצות וניעות – תוך כדי קשב לדופק הלב.

ללב תמימות משלו. אנו עוברים מה"ראש" לאינסטינקטים הפיזיים, ומהרגש למחשבה ללא הפסקה.

לרוב המעבר הזה איננו מודע,  ולכן מדויק יותר לומר שאנו "נזרקים" מאחד לשני.

חיינו התפתחו כך שה"ראש" קיבל מעמד מאוד בולט והפך להיות המוביל, אך יש משהו

לא מאוזן במעבר הזה  מהראש אל הלב או לאינסטינקטים באופן בלתי נשלט.

מי פיתח את השיטה – השורשים הטיבטיים.

הסיפור מתחיל באיש ססגוני מטקסס בשם דיראז' שנולד ב- 1940

סיפור נעוריו היה מאוד דרמתי. הוא נאלץ להתמודד עם 7 אבות חורגים.

ב-20 שנה הבאות היה אלכוהוליסט וחי חיים פרועים- חוצה את ארה"ב על אופנוע הראלי

ותמיד שותה. כל זאת הביאו אותו להתמודד בפעם הרביעית עם התקף קטלני של מחלת הלבלב. כדי להציל את עצמו ולצאת מן הגיהינום הזה, הוא החל במדיטציה, ובתוך כך חווה את החלמת הלבלב שלו. באמצעות נגיעה באזור הלבלב, והדהוד תדר בקולו. ומאז משאלת ליבו היחידה הייתה לעשות משהו בקשר לסבל האנושי.

כשחקר את מקורות ממצאיו הוא פגש מספר מאסטרים מהזרם הטיבטי- בודהיסטי, אשר כולם זיהו אותו כאחד ממוריהם מן העבר. הוא לא נאלץ לנסוע רחוק, הם היו באותה תקופה בלוס- אנג'לס וביניהם קאלו רינפושה, לאמה קרמפה, דילגו קינטצה, ומאסטר ני הו צ'ינג.

הם שלחו אותו למצוא את המאסטר הרדיקלי ביותר שחי באותם ימים. במהרה הוא פגש באושו, והביא את עבודתו להודו והשלים את מחקריו תחת הדרכתו האישית של אושו ועם אלפי חברים לדרך.

דיראז' עזב את גופו בשנת 1995 ברומא, לאחר שזכה בתואר דוקטור מ"אוניברסיטה לשלום עולמי". במילאנו עבור עבודת התזה שלו " מהיכן העולם הזה הגיע" וליבו ממשיך לפעום...

אנג'ליקה, מטפלת ומנחת סדנאות בכירה  בטיבטן פאלסינג הילינג .הוכשרה ע"י

 דיראז', יוצר השיטה, בפונה הודו. עוסקת בטיפול ובהנחיית קבוצות כ-17 שנה

 בהודו אירופה וישראל.

 מסבירה על הטיבטן פאלסינג:

השילוב המדיטטיבי בין סוגי המגע השונים , לדופק הלב, יצור כוח מרפא

שביכולתו לחדור לרמה העצבית.

הכוח החיובי הזה מנטרל כעסים, כאבים וסבל, דרך הרגעות אורגזמית.

תרגול מעמיק של השיטה מעודד ותומך בתהליך של שינוי פנימי.

טיבטן פאלסינג  עובד על מודעות דרך עבודה על הגוף (מערכת העצבים).

אנו מתייחסים לאיברים השונים בגוף, להיבט הפסיכולוגי / נפשי שלהם,

ולא להיבט הפיזיולוגי. ישנן שתי צורות עבודה – טיפול אישי, ועבודה קבוצתית:

בטיפול האישי – "האבחון"  נעשה דרך התבוננות בעיניים. העין מהווה חלון הצצה לתוך מערכת העצבים ואנו מתייחסים לכך במונחים של אור וחושך. המקומות החשוכים הללו הם למעשה מקומות חשוכים בתודעה, ואותם אנו רוצים להאיר או להעיר.

לדוגמא: אם יש חולשה באזור הכבד, נראה שם צללית, ובאזור זה נטפל.

חשוב להבין שבעין תמיד יש סימנים המעידים על מטען כלשהו מיום הולדתנו. במהלך החיים

אנו גדלים ומתפתחים ומתמודדים עם חלק ממטענים אלו.. וחלקם הנותר, כמעט "כופה"

עלינו לנהוג אחרת מהדרך הטבעית. כשמתחילים לעבוד, מתחילים להרגיש את השינוי מבפנים כלפי חוץ, ללא החלטה, אנו מוצאים את עצמנו מגיבים בצורה חדשה למצב מסוים. דבר המייחד שיטה זו .

בעבודה קבוצתית – מעמיקים ועובדים בצורה אינטנסיבית  על נושא מסוים, שבד"כ משותף לרבים. עצם העובדה שמספר אנשים עובדים יחדיו על אותו נושא יוצר אפקט מגביר ועוצמתי מאוד.

הקסם של השיטה ...

רק דרך החוויה אפשר להבין את גודל עוצמתה וגדולתה.

אנשים מתמכרים לתחושה.זו אנרגיה שכשחווים אותה, רוצים לחזור אליה, התוצאות מדהימות כשמתמידים, ויש פוטנציאל אדיר לריפוי ושינוי פנימי.

למטופל יש תפקיד משמעותי להצלחת הטיפול,בכך שעליו להיות בנכונות לעבור תהליך של שינוי, כאשר אין פה שאלה של הצלחה או כישלון. ולעיתים כל התהליך תלוי בנכונות המטופל להתמודד עם דברים לא פשוטים בתוכו.

כאשר אנו צוברים "מטען" כבד, זה עלול להתבטא בכאב פיזי מסוים, אשר אותו אנו מנטרלים לאט ובעדינות.

 אני יכולה לומר שברגע שיש לך את החסימות או המטענים האלו... המורה שלי היה אומר שבמקום שבו אתה הכי "דפוק", שם הפוטנציאל- מחכה לך המתנה הכי גדולה...