מסופר במדרש שכאשר אהרן הכהן התבקש לעלות אל ההר כדי למות, הוא לא רצה בכך. ליוו אותו משה רבנו ואלעזר הכהן בנו. הם הגיעו למערה, אהרן שכב על המיטה ועצם את עיניו. משה שאל אותו: "מה אתה רואה?" "איני רואה כלום" השיב. וכך גם היה בפעם השניה. בפעם השלישית השיב אהרן: "משה אחי, איני כדאי לומר לך, אלא הלואי וקודם זמן באתי לכאן" (ילקוט שמעוני מסעי רמז תשפז).
הסיפור מעורר תמיהה: הלוא אהרן ידע שהוא הולך למות וגם ידע שזו תהיה מיתת נשיקה. אלא, שהוא עדיין לא טעם זאת.
זה מה שקורה אתנו בימים מיוחדים אלו של ספירת העומר, שהם 49 ימים שבין פסח לחג השבועות .
אנו סופרים 7 פעמים שבע, שבעה שבועות כפול שבעה ימים.
מה משמעות הדבר? ומה הקשר ליכולת שאנו יכולים לקבל בימים אלו להתגבר על פחדים?
לפני שנתבונן לעומק בנושא, נראה רמז נפלא לעבודה הפנימית שאדם יכול לעשות בימים אלו דרך המספרים:
המילה "לב" – הערך המספרי שלה הוא 32 +
המילה "טוב" " 17 = 49
המספר 33 = ל"ג = מחבר בין המילים "לב" ו-"טוב", והנה בל"ג בעומר, היום ה-33 בעומר, זהו יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי שהביא לעולם את הזוהר הקדוש, המאיר באור יקרות.
ולא במקרה, המילה ה-33 בתורה היא "טוב"!
כלומר, בימים אלו נפתח חלון הזדמנויות לעצב מחדש את הלבבות להיות "לב טוב".
כשבא אותו גוי להלל הזקן וביקש להתגייר, אמר לו:
"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", וזוהי בדיוק מטרת המצוות בין אדם לחברו, והן הכלי לעצב את הלב הטוב של האדם.
לכן ניתן לומר שהמשמעות העיקרית היא:
כוחות מיוחדים הניתנים בימים אלו לגדילה והתעצמות של האדם.
מפסח עד שבועות זהו למעשה חג אחד, המתחיל בפסח ומסתיים בשבועות.
כל אחד מ-49 הימים הוא מעין סולם המגשר ביניהם.
אם כן, מדוע דווקא 49 יום ומה המשמעות?
בחג הפסח למדנו שמצרים מייצגת את הארציות, החומריות, הטבע הבסיסי, ולכן היא מצרים, בחינה של מֵיצרים. יום יציאת מצרים אותו אנו חוגגים בליל הסדר, הוא יום הולדת של עם ישראל. למעשה זהו יום העצמאות שלנו, ולא בכדִי כנראה, נקבע יום העצמאות הרשמי של מדינת ישראל בה' באייר, בשיאם של ימי ספירת העומר. עם ישראל קיבל 49 ימים כדי לגדול ולהתעצם על מנת שיוכל להכיל את האור העצום של התורה – לקראת מעמד הר סיני וקבלת התורה ב-ו' בסיון.
מכאן, שאלו ימים מסוגלים (שיש בהם סגוליות מיוחדת לדבר) ביותר לקילוף שכבות ורבדים של ארציות וחומריות, על מנת להיות ראויים להיות כלים טהורים לרוחניות. בימים אלו עלינו לחפש תכונות, דפוסי חשיבה והתנהגות הקושרים אותנו לחומריות ולהשתחרר מהם, כיון שבימים אלו שורה אנרגיה רוחנית המסייעת באופן מיוחד לשחרור פחדים, קשיים ודפוסים תקועים. לדוגמא: אדם שמזהה באישיותו קשיים כמו עצלות, קושי לקום בבוקר, התמכרויות למיניהן, פחדים שתוקעים אותו, יכול בימים אלו לזכות בקיצור דרך ועליה מהירה לעבר מטרותיו.
מהם 49 יום אלו?
כפי שאומרת התורה:
"שבעה שבועות תספור לךמהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועותועשית חג שבועות לה'
אלוהיך "ספר דברים, פרק טז פס' ט-י.
המספר 7 המופיע הרבה מאוד ביהדות, מייצג את ששת הכיוונים שיש בטבע – ארבע רוחות השמים, מעלה ומטה, והנקודה הפנימית היא השביעית. זו הרוחניות שבתוך הארציות. זוהי המטרה של עבודתנו כיהודים, לגלות את נקודת הקדושה בתוך הגשמיות. לחבר את הבסיסי והארצי הנמוך ביותר לרוחני והגבוה ביותר. במלים אחרות, לראות את הקב"ה בכל רובד של החיים הגשמיים.
7 – אלו שבעת ימי בראשית, ובתוך כל יחידה יש שבעה רבדים, 7X7 = 49.
49 ימים אלו מהווים גשר לרגש (היפוך אותיות). כל שבוע מייצג מידה בנפש, וכל יום באותו שבוע, מייצג עבודה מדויקת בתוך התחום של אותה מידה.
לדוגמא: המידה הראשונה היא מידת החסד המבטאת נתינה, אהבה ללא תנאי, אהבה והשפעה של טוב. השבוע השני בו אנו נמצאים מתייחס למידת "גבורה" מיום כ"ג ניסן – כ"ט ניסן.
הגבורה מייצגת את התכונה של צדק, ביקורתיות, יראה ושליטה עצמית. למידה זו יש יכולת למקד ולרכז את ההשפעה. לכן גבורה שכוללת ביקורת ומידה, מרכזת ומנתבת את מאמצינו ואהבתנו לכוון המתאים.
כמו כן, גבורה מבטאת רגש של כבוד ויראה. אהבה אמיתית מחייבת רגש כבוד כלפי האהוב.
כך, ביום הראשון של שבוע הגבורה, אנו עובדים על מידת החסד שבגבורה, ביום השני – גבורה שבגבורה, ביום השלישי התפארת שבגבורה ועוד*
כתיבה ועריכה: ד"ר אהובה ניסן
קישור