כשהייתי ילדה
ישבתי שעות ארוכות ליד סבתי מנוחתה עדן והקשבתי לסיפוריה:
על ארצות רחוקות ומושלגות בחורף
על בתים קטנים, על אהבות, על מחשבות וחלומות
על מלחמות ונשפים, על אושר ועוני
ואחים ואחיות שהלכו לבלי שוב..
וכשסבתא שתקה, הבטתי בה ובקשתי עוד..
לא חשבתי אם היה או לא היה
רציתי סיפור..
כשבגרתי ולמדתי פסיכותרפיה וטיפול בהבעה ויצירה
הבנתי את משמעותם של הסיפורים:
לסבתא- כמספרת, כיוצרת קשר עם עברה
כשוזרת את סיפורי חייה, לחוייה מאגדת ומשמרת
לי- כנכדה, היה קשר מיוחד עם סבתא
ואת סיפוריה העברתי אני לילדי
ובכך יצרנו גשר מחיים שהיו לעתיד..
אני מזמינה אתכם, בני הגיל השלישי והרביעי
לספר את סיפור חייכם,
לאסוף את המחשבות את הזיכרונות,
לספר על אהבות ואכזבות
לשמר את אלו שהלכו
בדרך של סיפור ויצירה,
שתאפשר גם לדורות הבאים להתחבר ולשמר
כי חיי כל אדם מלאים ביצירה ובתוכן
כי אין חיים, שאינם שווים סיפור...
התהליך כולו טיפולי, שומר ומבוצע ע"י נורית גפני
מטפלת בהבעה ויצירה.
פסיכותרפיסטית ומטפלת קוגנטיבית בתסמונת פוסט טראומטית
