בדיוק שחשבתי שאני יודעת כמעט הכול על עצמי בתחום המקצועי ,  כלומר מי אני, מה אני עושה ואיך וכן הלאה, הגיעה אלי לפתע הודעה שאתגרה אותי, בזו הלשון – "כל העולם נהיה מאמנים הא ?" מיד התחלתי להתפתל בכיסאי, ובעודי חושבת מה האדם הזה רוצה ממני, האם אני צריכה להתגונן או לתקוף? החלטתי לקחת את זה בקלות ועניתי שכן יש הרבה מאמנים אבל אני לא אחת כזו, בקיצור הכותב ביקש הסבר יותר מפורט...ובמקום לתקוף הבנתי שהנה אני צריכה לחזור למחברות ולספרים ולמקד לעצמי את מה שאני אוהבת לעשות ומה שאני רוצה להיות (כשאהיה גדולה...עכשיו!) אז חזרתי ונברתי והבאתי תשובה לכותב וגם המון ערך מוסף גם לי, והנה הסבר קטן על מה שלהגדרתי הוא הייעוד שלי בעולם.

כל עוד יש כעס בתוכנו אנו נשארים באותו מקום ולא מתפתחים לעבר הבנת מקור הכעס והדרך לפתור אותו.

פחדים מלווים ועולים ברגעים ומצבים שונים בחיינו. לעיתים אנו מדמיינים שהפחד הוא ענק, אך בפועל הוא קטן כמו גמד ואם נושיט לו יד נוכל להתיידד ולהתגבר עליו ולהמשיך בחיינו.

הפחד מנע ומונע מאיתנו פעמים רבות להגשים מטרות שהצבנו לעצמנו ומשאיר אותנו פסיביים ומוותרים.

ומה שאני למדה מהמקרה הוא שרצוי מאוד להאמין, להאמין שכל דבר שאיבדנו יחזור להימצא, אבל רק אם נרצה אותו בכל הכוח.

ואיך? איך, אתם שואלים? אז כך –

חזון הוא המצפן, כלומר ברגע שאתה יודע מה היעד שלך, המטרה שלך, החזון הוא מעין מגדלור המכוון אותך למטרה, אתה תמיד תדע את הדרך בעקבותיו.