דכאון הוא אחת מן המחלות הנפוצות כיום בעולם המערבי. יש המגדירים אותה כ"שפעת" של מחלות הנפש. בכתבה הקרובה ננסה לשפוך אור על הגורמים למחלה, ועל דרכי טיפול תזונתיות ופיטותרפיות במחלה.

 

הדכאון מוגדר כהפרעה מתמשכת במצב הרוח הכרוכה בהרגשת עצב ויאוש באופן יוצא דופן. על-מנת שאדם יהיה מוגדר כסובל מדכאון צריך לאבחן אצלו חוסר יכולת לתפקד תפקוד תקין, וצריכים להתקיים אצלו לפחות 5 מן התסמינים הבאים, במשך למעלה מ- 1-2 חודשים:

-          מצב רוח דכאוני – שינויים תכופים במצב הרוח, התפרצויות בכי, המנעות מחברת
     אנשים.

-          חוסר ענין בפעילות היומיומית, קושי להתרכז ולקבל החלטות.

-          אי-שקט ורגישות יתר.

-          חרדה.

-          תנודות בתאבון: חוסר תאבון המביא לירידה בולטת במשקל, או מאידך, אכילה
     כפיתית המביאה לעליה משמעותית במשקל.

-          הפרעות שינה: נדודי שינה , או לחלופין, שינת יתר.

-          עייפות וחוסר אנרגיה.

-          ירידה בחשק המיני.

-          רגשי אשם או חוסר ערך עצמי.

-          מחשבות אובדניות, עד כדי תוכנית מוגדרת כיצד לבצע זאת.

מבחינים בין מצבים של דכאון אפיזודי, כמו המתח המלווה תסמונת טרום וסתית (PMS) אצל נשים, דכאון שלאחר לידה, דכאון חורף וכו', ולעומתו דכאון מתמשך, שיכול להיות קל עד בינוני, או עמוק יותר - דכאון מז'ורי. דכאון כזה יכול להתפתח בגלל מתח מתמשך בחיים, ארוע טראומטי כמו תאונה, מחלה, פיגוע, אובדן אדם קרוב ויקר, אכזבה קשה, ועוד.

הטיפול הקונבנציונלי בדכאון מתמקד בטיפול פסיכואנליטי ע"י פסיכולוג או פסיכיאטר, מלווה בטיפול תרופתי, כאשר הדכאון הוא עמוק ומתמשך יותר. התרופות לטיפול בדכאון פועלות על מנגנוני הפעולה של המתווכים העצביים (נוירוטרנסמיטורים) במוח, כמו סרוטונין, דופמין, ונוראדרנלין (נוראפינפרין) ואחרים, האחראים לתחושת הרגיעה. הפרעה במהלך ייצורם של המתווכים העצביים במוח, איחסונם, והשחרור שלהם, או שבוש של הקולטנים שלהם בתאי העצב, הם הגורמים למחלות מערכת העצבים המרכזית, וביניהן הדכאון.

כפי שכבר נאמר, התרופות נוגדות הדכאון אינן מביאות את הפתרון, יש להן תופעות לואי רבות, ובשנים האחרונות הולכות ומתרבות העדויות לכך שהפסקת נטילת תרופות נוגדות דכאון, מביאה לחזרה של התסמינים הדכאוניים.

 

מחקרים של השנים האחרונות, מראים כי לדכאון ביטוי פיזיולוגי בנוסף לביטוי הנפשי, וכי מצבים דכאוניים יכולים לנבוע גם כתוצאה מחסרים תזונתיים, הפרעות הורמונליות, או מעודף של מרכיבים אחרים שמקורם בתזונה ובאורח החיים.

 

א. ויטמינים. חסר בויטמינים מקבוצה B יכול לגרום למצבים פסיכוטיים כמו איבוד זיכרון, הפרעות בשינה, אפטיה, אי-שקט ותסמינים דכאוניים שונים. הסיבה לחסר בויטמינים אלה יכולה לנבוע מחוסר בתזונה היומית, או כתוצאה מספיגה בלתי מספקת שלהם במערכת העיכול. כתוצאה מכך נוצר חסר בויטמינים אלה במוח, בשל אי מעבר מספיק דרך מחסום דם המוח, בעוד שבדם רמותיהם יכולות להיות תקינות.

מדובר בעיקר בויטמינים תיאמין – B1, פירידוקסין – B6 , חומצה פולית, וקובלמין -B12. הפירידוקסין מתפקד כקו-אנזים המשתתף בסינטזה של מונו-אמינים, שהם חומרי מוצא (פרקורסורים) למתווכים עצביים כמו סרוטונין, מלטונין ודופאמין. חומצה פולית וויטמין B12 קשורים למטבוליזם של החומצה האמינית מתיונין, ויחד הם ממלאים תפקיד בייצור הסרוטונין. נמצא כי אצל כ-30% מן הלוקים בדכאון יש חסר בחומצה פולית, וככל שמידת הדכאון עמוקה יותר, רמות הויטמין בדם נמוכות יותר.

ב. מינרלים נמצא כי יש קשר בין רמות נמוכות של סידן, מגנזיום, ברזל, זרחן  ויסודות הקורט, נחושת, אבץ, וכרומיום, לבין מצבים דכאוניים. רמה גבוהה מדי של מגנזיום בדם, יכולה גם היא לתרום למצבים דכאוניים.

 

2. השפעתם של מרכיבים תזונתיים ותרופות

א. גלוקוז רמות נמוכות של גלוקוז בדם – היפוגליקמיה, גורמות לתחושת דכאון עמוק.

ב. סוכרוז וקפאין עודף של מרכיבים אלה בתפריט היומי גורם לתחושת דכאון. הפחתת כמויותיהם במזון, עד כדי הוצאה מוחלטת, מפחיתה תסמיני דכאון.

ג. תרופות ישנם כ-200 סוגים של תרופות הידועות כגורמות דכאון, ביניהן אנטי-היסטמינים, כדורי הרזיה, תרופות להורדת כולסטרול, גלולות למניעת הריון, תרופות נוגדות גודש באף, תרופות סולפה שונות, קורטיזונים וואליום.

ד. ניקוטין מזרז הפרשת הורמונים מבלוטת האדרנל, כולל אדרנלין וקורטיזול, האחראי למצבי עקה. הניקוטין גורם לעיכוב בספיגת חומצת האמינו טריפטופאן, המהווה חומר מוצא לסרוטונין במוח.

 

3. הפרעות הורמונליות

הפרעות בפעילות בלוטות ההפרשה הפנימית מתבטאת במצב של דכאון. למשל, תת פעילות של בלוטת התריס, גורמת לדכאון אשר איננו ניתן להפגה ע"י תרופות נוגדות דכאון. אצל גברים הסובלים מדכאון נמצאו רמות טוסטסטרון נמוכות יותר.

גם להורמון הנשי אסטרוגן השפעה על התחושה הדכאונית, ושינויים ברמות האסטרוגן בדם, כמו לפני המחזור החודשי, אחרי לידה, או בגיל חדילת אורח (מנופאוזה) מתבטא הדבר בתחושות דכאוניות.

 

4. חשיפה למתכות רעילות

עודף של מתכות רעילות אשר אנשים נחשפים אליהם בחיי היומיום גורם גם הוא לתופעות דכאוניות. מדובר בעודף עופרת, כספית, אלומיניום ונחושת שמקורם יכול להיות במזון, בגזי פליטה של דלקים, או במקום העבודה.

 

 

מטרת הטיפול הטבעי בדכאון היא להביא לשינוי ושיפור יציב במצב הרוח ובתסמיני המחלה, ע"י איזון גופני ומנטלי. הדרך לאיזון הגופני היא באמצעות תזונה שמטרתה תפריט המכיל את מרכיבי המזון החיוניים לייצור המתווכים העצביים במוח, תמיכה עם צמחי מרפא נוגדי דכאון ומרגיעים, וכמובן שגם חלקה של הפעילות הגופנית לא נפקד. במקביל יש לפעול גם במישור הנפשי-רגשי, וזאת ניתן לעשות על-ידי פרחי באך, צבעים, טיפולי הרפיה ועוד.

 

1. חלבונים ופחמימות

על-מנת להעלות את רמת ייצור הסרוטונין במוח על התזונה לספק את החומצה האמינית טריפטופאן, המהווה חומר מוצא שלו. אנו מקבלים אותה מן החלבונים שבמזון, יחד עם חומצות אמיניות אחרות, אשר יוצרות "תחרות" עם הטריפטופאן במעבר מחסום דם המוח. במקביל, מזון פחמימתי גורם להפרשת אינסולין לדם לשם עיכול הפחמימות. האינסולין גורם להפניה של מרבית חומצות האמינו לתאי שריר, וכתוצאה מכך יש יותר חדירה של טריפטופאן למוח, דבר המתבטא בעלית רמות הסרוטונין, ועקב כך – רגיעה. כמובן שיש עדיפות לאכילת פחמימות מורכבות על-פני פחמימות פשוטות, כיוון שכך יש השפעה מתמשכת של האינסולין, ועקב כך זמן ארוך יותר של ייצור סרוטונין במוח. באכילת פחמימות פשוטות, יש השפעה מיידית, אך היא גם מתפוגגת מהר מדי, ואז יש צורך באספקת מיידית נוספת של פחמימות. לפיכך הארוחה המומלצת צריכה להכיל מנה קלה של חלבונים, לצד מנה עשירה יותר של פחמימות מורכבות. ארוחה כזו מומלצת בעיקר לסובלים ממיגרנות, כאבים, כמיהה למתוק, וכארוחת ערב להקלה על נדודי שינה.

החומצה האמינית פניל-אלאנין מהוה מקור להורמוני יותרת הכליה, הגורמים לייצור דופאמין ונוראדרנלין במוח, שני מתווכים עצביים בעלי השפעה נוגדת דכאון. מזון המכיל פחמימות ושומנים גורמים לעליתה ברמות הפניל-אלנין, ולעומת זאת קפאין מפחית אותה.

מפניל-אלנין נוצרת החומצה האמינית תירוזין שהיא חומר המוצא להורמון התירוכסין המיוצר בבלוטת התריס, שכאמור חסר שלו גורם לתסמינים דכאוניים. המקורות לחומצות האמיניות במזון הם מזונות חלבוניים, בעיקר מן החי – איברים פנימיים של בשר בקר, עוף, דגים, ביצים, גבינת קוטג', ומן הצומח - בעיקר קיטניות, נבט חיטה ודגנים מלאים.

 

2. שומנים

תפקוד טוב של תאי העצב במוח תלוי באספקה של חומצות שומן חיוניות, בעיקר חומצות שומן רב-בלתי רוויות אומגה-3. מחקרים תזונתיים מראים כי נטילת כמוסות של שמן דגים העשיר בחומצות שומן אלה הביאה לשיפור במצבם של חולים דכאוניים רבים. ככל שרמות חומצות השומן החיוניות בגוף היו נמוכות יותר, רמת הדכאון היתה עמוקה יותר, וככל שהתזונה היתה עשירה יותר בחומצות שומן מקבוצת אומגה-3, כך היו פחות נטיות דכאוניות.

ניתן לראות כי בעולם המערבי, שבו שעור הסובלים מדכאון הוא גבוה, ותסמינים דכאוניים מופיעים לפני או במקביל למחלות דלקתיות, בעיקר אוטואימוניות, שעור צריכת חומצות שומן אומגה-3, הוא נמוך ביחס לשעור הצריכה של חומצות שומן אומגה-6. חומצות האומגה-6 מהוות מקור ליצירת פרוסטגלנדינים מעודדי דלקת, בעוד חומצות השומן אומגה-3 מעודדות ייצור פרוסטגלנדינים נוגדי דלקת. ולכן חשוב האיזון בצריכה נכונה של חומצות שומן אלה במזון. השפעה זו של חומצות השומן על תופעת הדכאון, גורמת לחוקרים לראות בדכאון מחלה פיזיולוגית לכל דבר ולא רק מחלה נפשית.

חומצות השומן מסוג אומגה-6 נמצאות בעיקר בשמנים צמחיים, (פרט לשמן קנולה, פשתן וקנביס), ולכן שעור צריכתם הוא גבוה ביחס לחומצות השומן מסוג אומגה-3, אותן ניתן לקבל רק אם צורכים דגי ים של מים קרים כמו מקרל, אנשובי, סרדינים, טונה, סלמון והרינג, (בתקוה שאינם מזוהמים בכספית), או את המזונות הצמחיים הבאים: זרעי פשתן, שלמים או טחונים, שמן פשתן, שמן קנולה, גרגיר הנחלים, אגוזי מלך, רגלה, תרד או אצות ים. (חשוב לציין כי שמן זית אינו משפיע על מאזן זה משום שהוא איננו מכיל חומצות שומן אומגה-3 או אומגה-6, אלא הוא מכיל בעיקר חומצה אולאית, שהיא מסוג אומגה-9).

מאחר והתזונה המערבית כוללת גם צריכה מרובה של מוצרי חלב, יש לתת את הדעת לכך שמוצרי החלב מתחרים עם מזונות עשירים בחומצות האומגה-3, ולכן יש לאכול מהם במידה.

 

3. ויטמינים כאמור, חסר בויטמינים יכול לגרום למצבים דכאוניים. ראשית יש לדאוג לקבלם מן המזון, בעיקר ע"י צריכה יומיומית של דגנים מלאים, ירקות ופירות. במצבים של דכאון עמוק יש צורך גם בנטילת תוספי ויטמינים. צריכת התוסף של ויטמין B-קומפלקס פועלת כמו ואליום. התוסף מספק את הויטמינים הבאים:

תיאמין -  B1– פועל כמו תרופות נוגדות דכאון. תפקידו העיקרי של הויטמין הוא בתהליכי הפקת האנרגיה מן הגלוקוז המגיע אל התאים, וכן יש לו תפקיד חיוני בפעילות תקינה של המתווכים העצביים של מערכת העצבים, חיוני ליצירת שומנים ו-RNA, וממלא תפקיד בייצור ניאצין בגוף. אצל כשליש מן האנשים הסובלים מדכאון יש חסר בתיאמין הגורם לעצבנות יתרה, חרדות, עייפות, ומחשבות אובדניות.

תזונה עשירה בפחמימות מזוקקות, קפה ואלכוהול, גורמת לצריכת יתר של הויטמין, הנחוץ לעיכולם, ועקב כך יכול להיווצר חסר בויטמין. מקורות מומלצים לתיאמין הם דגנים מלאים, ובעיקר אורז מלא, נבט חיטה, סובין, קיטניות, איברים פנימיים של בעלי-חיים כמו כבד וכליות, ובמידת מה ניתן למצוא אותו גם בביצים ובירקות.

ניאצין ,B3  -  מביא גם הוא להקלה בתופעות דכאוניות, והוא מומלץ בעיקר לטיפול אצל בני הגיל השלישי הנוטים לדכאון, או לטיפול בדכאון הנובע מאלכולוהיזם. הוא איננו מתאים לסוכרתיים.

חומרי המוצא לניאצין הם תיאמין וטריפטופאן, ולכן מקורות טובים לו הם איברים פנימיים של בעלי חיים, בשר בקר, דגים, דגנים מלאים וקיטניות.

פירידוקסין – B6, גם הוא בעל השפעה נוגדת דכאון, בעיקר דכאון הנובע מן התסמונת הטרום וסתית אצל נשים. הויטמין ממלא תפקיד בייצור המתווכים העצביים סרוטונין, נוראדרנלין ו-GABA, ומהווה גם התוויה לטיפול בהיפוגליקמיה. הוא פועל טוב בשילוב עם אבץ.

מקורות במזון לויטמין הם חלמון ביצה, איברים פנימיים של בקר,דגנים מלאים, בננות, נבט חיטה, אבוקדו, אגוזי מלך, אגוזי פקאן, מוצרי חלב, גזר ובוטנים.

GABA) Gama-amino-Butiric Acid), גם היא מן המתווכים העצביים הנוצרים במוח. חומר המוצא שלה הוא החומצה האמינית חומצה גלוטמית, המעורבת בתהליכים המטבוליים של סוכרים ושומנים, וגורמת להעלאת רמות הסוכר במצבים היפוגליקמיים, ופועלת גם כנגד דכאון.החומצה הגלוטמית מצויה בשפע במזונות דגניים, וטובה לטיפול במצבים דכאוניים הנובעים מרמות סוכר נמוכות מדי בדם.

חומצה פולית חיונית ביותר לתפקוד תקין של מערכת העצבים, בשיתוף עם ויטמין B12. מקורות במזון לויטמין הם ירקות עלים ירוקים, כבד, תפוזים, בננות, שקדים, אגוזים, קיטניות, וחלמון ביצה. היא נספגת טוב יותר בנוכחות ויטמין C, ולכן מומלץ להוסיף למזונות אלה מעט מיץ לימון.

ויטמין C  פועל כנוגד חימצון ולכן הוא יעיל כנגד אותן מתכות וכימיקלים מעוררי דכאון. הוא נמצא יעיל ביותר כנגד ואנאדיום, מתכת שרמות גבוהות מדי שלה נמצאו אצל אנשים רבים שאובחן אצלם דכאון. הביטוי הראשון לחסר בויטמין זה הוא דכאון.

את הויטמין נמצא בפירות ובירקות שונים, אך בעיקר בפירות הדר ובראשם הלימון, עגבניות, כרוב, ברוקולי, קיווי, תות שדה, פלפל וגויאבה. יש להזכיר כי הויטמין נהרס בחימום, ולכן מומלץ לצרוך את הפירות והירקות טריים, ושלמים ככל האפשר.

 

בתפריט המיועד למנוע ולמתן תופעות דכאוניות לא פחות חשוב לתת את הדעת על רמות המינרלים במזון, ובעיקר האיזון שבין רמות הנתרן לאשלגן. מאחר והמזון המודרני מכיל הרבה מאד מלח, היחס מוטה לטובת הנתרן, ולכן מומלצת תזונה עשירה יותר באשלגן. האשלגן נמצא ברוב המזונות, אך בעיקר בירקות ופירות, פירות יבשים, אגוזים ושקדים, דגים, בשר בקר ועוף וגבינות. חשוב לציין שאין לגרוע את המלח מן המזון, אלא רק להפחיתו, מכיוון שחוסר בנתרן עשוי גם הוא לתרום לתחושה דכאונית.

מינרלים חיוניים נוספים לטיפול בדכאון הם מגנזיום, שמקורותיו במזון הם קיטניות, ירקות ירוקים, דגנים מלאים, אגוזים, שקדים ובננות; וכן אבץ, היעיל יותר למקרי דכאון אצל נשים, ומקורותיו במזון הם איברים פנימיים של בעלי-חיים, וכן זרעי דלעת וחמניה.

יסוד מענין הוא הליתיום, הידוע גם כטיפול במניה-דפרסיה, וכיום מקובל גם בתרופות נוגדות דכאון להגברת יעילותן. בטיפול הטבעי הוא ניתן על-מנת להגביר את פעולת החומצה האמינית טריפטופאן, אם כי מנגנון הפעולה שלו איננו ידוע בבירור עדיין.

 

מכל הנאמר לעיל עולה כי שמירה על דיאטה עשירה בדגנים מלאים, ירקות, פירות ושומנים חיוניים, במילים אחרות, הדיאטה הים-תיכונית, היא דיאטה המבטיחה  מניעה של מצבי דכאון, ומשמשמת כבסיס לטיפול במצב דכאוני עמוק יותר יחד עם תוספים כגון:

-          ויטמין B קומפלקס, 100 מ"ג, 3 פעמים ביום.

-          ויטמין C  1 גר' ליום.

-          חומצה פולית, 400 מיקרוגרם ליום.

-          ויטמין B12 , 250-1000 מ"ג ליום (בהתאם למקרה).

-          מגנזיום, 500 מ"ג ביום.

-          פניל-אלנין DL, 500 מ"ג ביום.

-          אפשר להוסיף גם GABA וחומצות אמיניות, במידה ואין נטילה של תרופות נוגדות דכאון.

 

מטרת הטיפול בצמחים היא תמיכה בטיפול התזונתי, ולהוות תחליף לטיפול התרופתי. הטיפול בצמחים מתמקד בצמחים המכילים מרכיבים נוגדי דכאון, צמחים מרגיעים, וצמחים אדפטוגנים. להלן נתאר את הצמחים העיקריים המשמשים לטיפול בדכאון.

 

פרע מחורר  Hypericum perforatum

הפרע המחורר התפרסם בעיקר בשל פעילותו נוגדת הדכאון. זהו צמח רב-שנתי, עשבוני, הפורח בקיץ - פרחיו צהובים וקטנים. מקורו של הצמח באירופה ובצפון אמריקה, וניתן לגידול גם בארץ. למטרות מרפא משתמשים בנוף הצמח, בעיקר בפרחים ובניצניהם.

החומר הפעיל בפרע נקרא היפריצין. מרכיבים נוספים הם  פלבנואידים, שמן אתרי (אף שהצמח איננו ריחני), טנינים, פרוציאנידינים, קארוטנואידים, ויטמין A, ויטמין C וכולין. כמו-כן נמצאו בפרע מרכיבים נוגדי וירוסים הפעילים כנגד נגיף השפעת, נגיפי ההרפס 1 ו-2, וכן HIV ו-CMV. כמו-כן מכיל הצמח את הורמון המלטונין, ההורמון האחראי לשעון הביולוגי, ומופרש בעיקר בלילה. המלטונין מביא לעליה ברמות הסרוטונין.

נמצא כי מטופלים אשר קיבלו מיצויים מן הצמח הראו חזרה לפעילות תקינה, התענינות חוזרת בסובב אותם, ושיפור בריכוז ובשינה. הטיפול בצמח הושווה לתרופות קונבנציונליות ונמצא כי השמוש בו נותן את אותן התוצאות ללא תופעות הלואי המתלוות לתרופות הקונבנציונליות. השימוש בצמח מאושר כיום ע"י רשויות הבריאות, ומשווק תחת השם הגנרי "רמוטיב".

הצמח מומלץ לטיפול בדכאון, הפרעות שינה, דאגנות יתר, רגזנות, חוסר מנוחה, כאבי ראש ומיגרנות, בעיקר כאלה הנובעים ממתח, כאבים, ודלקות עצביות. הוא יעיל גם לטיפול בשפעת, הרפס, דלקות קיבה ומעיים, טחורים פנימיים. בשימוש חיצוני הוא יעיל לכויות, פצעים, ודלקות בפה.  (ביוון העתיקה השתמשו בצמח להרחקת רוחות רעות).

מינון מומלץ: הכנת טינקטורה נמצאה יעילה מאד בצמח זה. מכינים מיצוי של 20 גר' צמח יבש ל-100 מ"ל אלכוהול בריכוז 70%. נוטלים 2 מ"ל, 3 פעמים ביום.

אפשר גם להכין חליטה - 2 כפיות עלים יבשים, בכוס מים רותחים, 1-3 פעמים ביום. לשימוש חיצוני מומלץ להכין מיצוי בשמן.

אין להשתמש בצמח במקביל לתרופות נוגדות דכאון, מדללי דם, תרופות לדכוי מערכת החיסון, גלולות למניעת הריון, וכן אין להשתמש בצמח לאורך זמן, אלא יש לעשות הפסקה בשמוש לאחר כ-2-3 חודשים. שימוש ממושך מדי, מגביר את רגישות העור לאור השמש. מומלץ להמנע מאכילת גבינה צהובה, בשר אדום ויין במקביל לשימוש בצמח.

אין מניעה להשתמש בצמח במהלך הריון ותקופת הנקה.

 

בצמח זה אנו רגילים להשתמש בגרגריו המעובדים – ה"קווקר". למטרות טיפול בדכאון משתמשים בחלקיו הירוקים של הצמח, שהם בעלי השפעה מחזקת על מערכות הגוף, ובעיקר על מערכת העצבים, ולכן מהוה נוגד דכאון ומרגיע. המרכיב הפעיל בצמח הוא האלקלואיד גרמין, ובנוסף לו עשיר הצמח במלחי צורן (Si), חומצה סליצילית, ברזל, מגנזיום, ואבץ.

השימוש בצמח מותווה למקרים של מתח ולחץ נפשי, דאגנות יתר, חולשה עצבית וגופנית, דכאון, הפרעות בשינה, כשיש צורך בחיזוק ושיקום מערכת העצבים, החשת ההחלמה מתאונה או ניתוח, וכן לכאבי ראש, הגברת הפרשת החלב אצל מיניקות, לשיפור הסבילות והעמידות הפיזית, וחיזוק רקמות החיבור בגוף.

מינון מומלץ: בחליטה: חולטים 3-10 גר' צמח לכוס מים רותחים, ומזה נוטלים 1-2 כפיות לכוס מים. בטינקטורה: ממצים 20 גר' צמח ל-100 מ"ל אלכוהול בריכוז 45%, ונוטלים 1-5 מ"ל.

 

הרודיולה היא צמח שמקורו באזורים ההרריים של צפון סיביר, אירופה ואמריקה. זהו צמח הנמנה על משפחת המורכבים, בעל פריחה צהובה, ושרש מעובה, שריחו כריח הורדים, ומכאן שמו הלטיני. החומרים הפעילים הייחודיים לצמח נקראים rosavins.

הצמח משפיע על מערכת העצבים, ע"י המרצת פעילותם של המתווכים העצביים נוראדרנלין, דופמין וסרוטונין, מה שמעלה את הפעילות הקוגניטיבית של המוח, ומשפר את יכולת הריכוז והזיכרון, ובמקביל משפיע גם על המוח הלימבי, ועקב כך על הרגשות.

הרודיולה נחשבת לצמח אדפטוגני - צמח המשפיע על איזון מערכות גוף רבות,  ביניהן מערכת ההפרשה הפנימית (המערכת האנדוקרינית). כמו-כן יש לו השפעה נוגדת חימצון.

השימוש בצמח מותווה לטיפול במקרים של הפרעות בזיכרון, ביכולת החשיבה, הפרעות קשב, דכאון, פגיעה במוח עקב תאונה או מחלה, מחלת פרקינסון, אי-פוריות, פיברומיאלגיה, עייפות כרונית, ולתמיכה בחולי סרטן המקבלים כימותרפיה והקרנות.

מינון מומלץ: מכינים טינקטורה מ-20 גר' צמח יבש ל-100 מ"ל אלכוהול בריכוז 40%, ונוטלים 5-10 מ"ל ליום, בין הארוחות. אין ליטול את הצמח לפני השינה.

 

הקאוה-קאוה הוא שמו המקומי של מין של צמח פלפל הגדל באיי פולינזיה. זהו צמח עשבוני, מסועף ושרוע, בעל קנה-שורש. ילידי האיים נוהגים להכין מן השורש , קנה-השורש והעלים של הצמח משקה מותסס, בעל השפעה מרעננת ומרגיעה, להפגת עייפות, להמרצה, לשחרור מדאגות וחרדות, הגורם להרגשה נעימה ומפחית תאבון.

משנחשף הצמח למערב הוא נחקר רבות בשיטות מחקר מדעיות מודרניות, ונמצא כי שימוש בצמח הביא להפחתה במתח, דאגה וחרדה, מבלי שהיו תופעות לואי. החומרים הפעילים בו הוגדרו כקאוה-לקטונים. מנגנון הפעולה שלו איננו ידוע, אך כנראה משפיע על המטבוליזם של GABA, או על המוח הלימבי.

בעולם המערבי משתמשים רק בקנה-השורש של הצמח, כי נמצא שבעלים יש רעילות. הוא איננו מומלץ לשימוש ממושך, כי אז יש תופעות לואי, אלא משתמשים בו רק כחלק מפורמולה, בשעור יחסית קטן ביחס ליתר המרכיבים. גם בו אין להשתמש במקביל לתרופות נוגדות דכאון. במינון יתר מקבלים העור והצפורניים צבע צהוב.

הצמח מותווה כיום לטיפול במצבים של דאגנות מרובה, חרדה, מתח, הפרעות שינה, עצבנות, חוסר מנוחה ופאניקה. הוא פועל גם כמשכך כאבים עדין.

 

 

לצד הצמחים בעלי פעילות נוגדת דכאון מוסיפים צמחים בעלי השפעה מרגיעה כמו

מליסה רפואית                                      Mellisa officinalis                                          
ורבנה רפואית                                    Verbena Officinalis                                            

אנג'ליקה                                     Angelica archangelica                                        

אספסת                                               Medicago sativa                                                   

אזוביון רפואי - "לבנדר"                  Lavandula angustifolia                  

קערורית                                       Scuttelaria laterifolia                                           

שעונית                                          Passiflora incarnata                                               

וולריאנה רפואית                               Valeriana officinalis                                

 

להשלמת הטיפול הפיטותרפי מוסיפים צמחים אדפטוגנים כמו

ג'ינסנג אסיאתי  Panax ginseng                                 

וג'ינסנג סיבירי Eleuterococus senticosus                  

1. לדכאון קל:

    פרע מחורר              20%   Hypericum perforatum           

    אספסת                   20%             Medicago sativa              

    שבולת-שועל             20%                   Avena sativa                                         

    קאוה-קאוה              20%          Piper methysticum                   

    קדד סיני                  20%        Astragalus sinensis                    

 

2. פרע מחורר           30%  Hypericum perforatum                    

   קערורית               20% Scuttelaria laterifolia                        

   ג'ינסנג אסיאתי      20% Panax ginseng                                   

   שבולת-שועל          20%   Avena sativa                                         

   קאוה-קאוה            10% Piper methysticum                            

 

3. פרע מחורר          30% Hypericum perforatum                           

   ורבנה רפואית       30% Verbena officinalis                                

   שבולת-שועל        20%  Avena sativa                                            

   מליסה                20% Melissa officinalis                                   

          

             

כל הטיפולים האלה אינם שלמים ללא פעילות גופנית. הפעילות הגופנית גורמת להפעלת מערכת העצבים הפאראסימפטטית האחראית לתחושת הרגיעה בגוף, וגורמת להפרשת אנדורפינים במוח הלימבי. האנדורפינים הם תרכובות משרות רגיעה ומפוגגות כאב, המעודדות את פעילות המערכת החיסונית.

הדגש בביצוע פעילות גופנית הוא לא על עצימות, אלא יותר על מינון קבוע ומתמשך של הפעילות -  20  דקות, 3 פעמים בשבוע, מספיקות, אך כמובן שכל המרבה הרי זה משובח.

מטופלים שסבלו מדכאון וקיבלו טיפול תרופתי הושוו למטופלים ש"טופלו" רק ע"י פעילות גופנית. בשתי הקבוצות התגובה היתה דומה, ואצל כולם היה שיפור בתסמינים הדכאוניים. אלא שכעבור כשנה חזרו התסמינים אצל המטופלים בתרופה, מה שלא קרה אצל קבוצת הפעילות הגופנית. הסיקו את המסקנות לבד.

 

ערכת תמציות הפרחים של ד"ר באך כוללת תמציות למצבים נפשיים שונים של יאוש, דכאון, פחד, חולשה ועוד (אולי הוא עצמו סבל מדכאון קל לאחר שסגר את הקליניקה שלו בלונדון?), אשר יכולים להקל על הסימפטומים השונים של הדכאון.

נזכיר כאן את תמצית ה-MUSTARD (חרדל), המתאימה למצבים דכאוניים קלים יחסית, בעיקר אלה המלווים את השינויים ההורמונליים של המחזור הנשי, כמו PMS, דכאון שלאחר לידה, או דכאון המלווה חדילת אורח.

GORSE (אולקס אירופאי) לאדם המתקשה להתמודד עם היום-יום שלו.

תמצית WILD ROSE (ורד הכלב) למצבי יאוש ודכאון עמוקים יותר  המתבטאים באפטיה וחוסר חיוניות.

STAR OF BETHLEHEM (נץ חלב מפושק) לאדם שחווה טראומה, קלה או חמורה.

תמצית SWEET CHESTNUT (ערמון תרבותי) למצבי הדכאון הקשים ביותר, כאשר אדם מגיע למצב של מחשבות אובדניות.

לתמצית העבודה העיקרית ניתן להוסיף תמציות המגבירות את החיוניות, יכולת העמידה הנפשית והפיזית, הבטחון העצמי והאופטימיות, כמו CHICORY  (עולש) - , LARCH (ארזית), GENTIAN (ג'נטיאנה), CENTAURY (ערבז), וגם חיזוקים פיזיים עם תמציות כמו     OLIVE (זית), ELM  (בוקיצה), HORNBEAM (קרפינוס שדרי) ו-OAK (אלון).

התאמת התמציות היא אישית, כמובן, וצריכה להתאים למצבו של המטופל.

 

הטיפול בצבעים משתייך לרפואת התדרים בדומה לטיפול בתמציות באך. נמצא שלצבעים יכולת להשפיע על המקצב הביולוגי האישי, השעון הביולוגי ואף לעודד הפרשה של אנדורפינים במוח. השפעת התנודות האנרגטיות של הצבעים משפיעה על התהודה הסימפטטית של בלוטות ההפרשה הפנימית וכך גם על מצב הרוח והרגשות. לפיכך כאשר אדם חש שהוא לא במיטבו עם נטיה דכאונית, הוא נמשך לצבע הכחול. המוצא הוא בצבע הכתום, צבע נוגד דכאון - משחרר את הרגשות הגורמים לתחושה הדכאונית, מעורר שמחה ומטעין את ההילה.

 

טבע נגד דכאון / ס. באומל

האנציקלופדיה לרפואה טבעית / ד"ר צ.ט. טוריי וד"ר ג'.א. פיז'ורנו, הפרק על דכאון

האנציקלופדיה החדשה לריפוי טבעי / ד"ר ג'יימס באלך וד"ר מארק סטנגלר, ערך דכאון

רפואת הצמחים / ד"ר מ. פארן, הפרק על מערכת העצבים

דכאון / פרופ' י. זוהר וד"ר ר. גרוס. ספרי הוצאת פרולוג

תזונה, מוח והתנהגות /  פרופ' ש. יהודה, האוניברסיטה המשודרת

"חיים אחרים" – המרכז הרפואי, גיליונות 109 – 110, אוקטובר - נובמבר 2005.