השומנים והכולסטרול בדם:
במסלול אותו עוברים השומנים בגופנו בתהליך חילוף החומרים :
1. חלק מהשומן נספג ברקות השריר והשומן, עוד בטרם עבר דרך הכבד (המדובר, בעיקר, בשומנים מסוג TG, המצויים בחלקיקי ה – Chylomicrones). בכניסה לרקמות אלו, אגב, מפורקים ה – TG לחומצות שומן וגליצרול, ע"י אנזים בשם: Lipoprotein Lipase, שכן אין הם יכולים, כ – TG, להיכנס לתאים, אלא רק לאחר פירוקם ליחידות הבסיס שנזכרו לעיל'.
2. במהלך מסעם בגוף, משנים החלקיקים השומניים את הרכבם ובהתאם לכך – מקבלים "שמות – תואר" שונים (למשל: Chylomicrones). נבחין בין סוגים שונים של חלקיקים אלו:
· Chylomicrons – נשאי השומן הראשוניים, המיוצרים עוד בתאי אפיתל המעי. מכילים בעיקר TG. חלקיקים אלו אינם עוברים, בתכולתם המלאה, דרך הכבד (רק שאריותיהם מגיעות אל הכבד), שכן רבים מה - TG המצויים בהם מועברים, במהלך מסעם בדם, אל רקמות השריר והשומן, לשם הפקת אנרגיה והטמעתם במאגרי אנרגיה.
· VLDL (Very Low Density Lipoproteins) – נשאי שומן, המיוצרים בכבד, משאריות הכילומיקרונים. נשאים אלו מכילים, עדיין, כמות ניכרת של TG, אך גם כמות מסויימת של כולסטרול. מאופיינים, כפי ששמם רומז, בצפיפות נמוכה ולכן, גדולים יחסית בנפחם (ככל שהצפיפות של חומר גבוהה יותר כך הוא "מכווץ" יותר בתוך עצמו ולהיפך). מרבית תכולת ה – VLDL מועברת, במהלך מסעה בדם, אל רקמות השריר והשומן, בעיקר לצורך קיום תהליכים אנרגטיים, כפי שנזכרו לעיל'.
· IDL (Intermediate Density Lipoproteins) – נשאי השומן, המתקבלים משאריות ה – VLDL, כמו גם מפירוק חלקיקי HDL. מועברים, אח"כ, אל הכבד, או נהפכים ל – LDL. מכילים כמות משמעותית למדי של כולסטרול ופחות TG. בעלי צפיפות גדולה יותר מ – VLDL).
· LDL (Low Density Lipoprotein) – מתקבלים, כאמור, מנשאי ה – IDL. בעלי כמות הכולסטרול הגבוהה ביותר מכל הנשאים שנזכרו לעיל'. תוכנם מועבר אל רקמות הגוף או אל קולטנים ספציפיים בכבד, לשם קיום פונקציות ביולוגיות, התלויות בכולסטרול: ייצור הורמוני המין ; ייצור שכבת המיילין ; הפקת מלחי מרה ועוד... עקב מבנהו הייחודי, מועד ה – LDL (או, יותר נכון, הכולסטרול המצוי ב – LDL) לעבור תהליכי חמצון ולשקוע בכלי הדם – עובדה, ה"תורמת" תרומה נכבדה למחלות לב וכלי דם המאופיינות בהיצרות עורקים ובסתימתם. לכן, נוהגים לכנות את ה – LDL בשם: "הכולסטרול הרע", אף שה – LDL אינו כולסטרול, אלא רק הנשא של מולקולה זו, ובאשר לכולסטרול – יש, למעשה, רק כולסטרול אחד ; זהו התהליך החמצוני אותו עוברות חלק ממולקולות הכולסטרול (הללו, המצויות ב – LDL, כאמור), שהצמיד להן את התואר "רעות"...
· HDL – חלקיק שומני, המסייע לסילוק חלק ממשקעי הכולסטרול ולפיכך, לניטרול חלק מהאפקט החמצוני והשלכותיו ההרסניות. בשל כך, נהוג לכנותו: "הכולסטרול הטוב" (ראו הערה לגבי LDL...).
אנו שואפים לקיים מאזן בריא בין החלקיקים השומניים השונים, ובפרט בין ה – LDL ל – HDL, כדי להפחית את הסיכון להיווצרות תהליכים טרשתיים.
רמות LDL בדם
אופטימלי: נמוך מ – 100.
קרוב לאופטימלי: 130 – 100.
גבולי: 159 – 130.
גבוה: 189 – 160.
גבוה מאוד: 190 ומעלה.
רמות HDL בדם
אופטימלי: מעל 60 (נחשב כ"גורם מגן" בערכים שכאלו)
נורמלי: 59 – 40
נמוך: מתחת ל – 40 (נחשב כ"גורם סיכון" בערכים שכאלו).
באופן כללי, אנו שואפים שעל כל יחידה אחת של HDL, תהיינה ½ 2 או פחות יחידות של LDL (למשל, באם לאדם כלשהו יש ערך LDL של 120 וערך HDL של 60, הרי שהמדובר ביחס של יחידה אחת HDL לכל שתי יחידות של LDL – יחס, הנחשב לטוב מאוד, בסה"כ ; כמובן, שכפי שיוסבר בהמשך, נרצה לבדוק האם ישנם גורמי סיכון נוספים לאותו אדם).
כאמור, ישנם גורמים נוספים, העלולים להגביר את הסיכון להיווצרות תהליכים טרשתיים, פרט לערכי LDL גבוהים ו/או ערכי HDL נמוכים. בין גורמים אלו ניתן למנות:
· עישון.
· עודף – משקל.
· סגנון חיים עצל, הדל בפעילות גופנית.
· יתר לחץ – דם.
· סכרת.
· היסטוריה משפחתית של מחלות לב וכלי דם.
אע"פ, שאין הרגלי אכילה לקויים נמנים בין גורמי הסיכון הרשמיים, הרי שאכילה מופרזת של פחמימות פשוטות ומזונות מטוגנים, כמו גם אי – אכילה מספקת של פירות וירקות, המכילים שפע של נוגדי – חימצון, אף היא יכולה להשפיע, בהחלט, על מאזן הכולסטרול בדם וחשוב מכך – על נטייתו להתחמצן!.
