מחקרים רבים ניסו ליצור התאמה בין דפוסי דיאטה שונים לבין החלוקה הגאוגרפית של תחלואת טרשת נפוצה. כמה מהמחקרים הראשונים בנושא דיאטה ו טרשת נפוצה התרכזו סביב הניסיון להסביר מדוע בקהילות חקלאיות בפנים הארץ בנורווגיה שכיחות המחלה הייתה גבוהה יותר מאזור קו החוף. התברר, כי התפריט של החקלאים היה עשיר יותר במוצרים מהחי ובמוצרי חלב מזה של תושבי החוף, אשר אכלו יותר דגי מים קרים. מוצרים מן החי עשירים בחומצות שומן רוויות, לעמת דגי ים צפוני העשירים באומגה 3. כיום הוכיחו מחקרים רבים שיש קשר בין תזונה דלת שומנים מן החי ועשירה בדגי ים צפוני לבין חומרת הטרשת נפוצה.

ד"ר רוי סוואנק, פרופסור לנוירולוגיה, חקר את הקשר בין חומצות השומן לבין התפרצות המחלה במשך 20 (!) שנה והוכיח כי דיאטה דלת שומנים רוויים ועשירה בשומנים מסוג אומגה 3 מורידה את התקפי המחלה וחומרתם. השפעותיה המועילות של תזונה זו בחולי MS הינה תוצאה של הקטנת ההצטברות של הטסיות, הקטנת תגובה של חיסון עצמי (התגובה האוטואימונית) ונרמול  הרמות המוקטנות של חומצות השומן החיוניות הנמצאות בנסיוב (נוזל הדם ללא כדוריות הדם האדומות), בכדוריות הדם האדומות, בטסיות הדם ובנוזל עמוד השדרה.השפעות המזון על טסיות הדם חשובות. הצטברות עודפת של טסיות דם ומיקרו סחיפים גורמות בחולי MS נזק למחסום דם-מוח, שינויים במחזור הדם הזעיר (מיקרוסרקולציה) במוח ובחוט השדרה וליקוי בהובלת חמצן אל המוח.

על פי מחקרים רבים הפעילות של גלוטטיון פראוקסידאז בכדוריות דם לבנות ואדומות של חולי MS היא ירודה. גלוטטיון פראוקסידאז נוטל חלק בהגנה על תאים מפני נזק מצד רדיקלים חופשיים, לכן פעילות ירודה תשאיר את המעטפת, שעברה מילאניזציה, רגישה במיוחד לחימצון של ליפידים. לכן חשובה תזונה עשירה בנוגדי חימצון ואף נטילה של תוספים המכילים מרכיבים נוגדי חימצון התומכים בין השאר בגלוטטיון פראוקסידאז.

כיום, עוד לא נמצאה תרופה משמעותית ומוחלטת למחלה, אך קיימות מספר שיטות טיפול שהוכחה יעילותן:

 טיפול בהתקפים חמורים

במקרים של התקפים חמורים, חולים שמתאשפזים מקבלים עירוי של סטרואידים במנות גדולות, כדי לקצר את ההתקף ולעצור את הפחתת המיאלין.

 טיפול בטרשת התקפית-הפוגתית

כיום בארצות-הברית ישנן 6 תרופות מאושרות על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לחולים הסובלים מטרשת נפוצה התקפית-הפוגתית. 3 מהן הן חלבונים המשומשים כדי לרסן את המערכת החיסונית מלפגוע במערכת העצבים. התרופה הרביעית הינה קופקסון שמורכבת ממספר חומצות אמינו. התרופה מגינה על החולה בכך שהיא מחליפה את המיאלין כקורבן של התקפת המערכת החיסונית. התרופה החמישית נקראת מיטוקסנטרון שהוכחה כיעילה, אבל מוגבלת בשימוש מחשש מפגיעה בלב. התרופה השישית והאחרונה נקראת טיסברי ואושרה רק במאי 2006 לאחר שגרמה למספר מקרים של PML, מחלה דה-מיילנטיבית נדירה ולרוב גם קטלנית, שגורמת לנזק במוח. שש התרופות הוכחו כמפחיתות את מספר ההתקפים ומאיטות את פיתוח הנכות.

 טיפול בטרשת מתקדמת

הטיפול בטרשת מתקדמת קשה יותר מהטיפול בטרשת התקפית הפוגתית. קיים כיום מגוון גדול של תרופות שמאיטות את תהליך ההחמרה של המחלה ופיתוח הנכות. למרות זאת, רוב התרופות הן בעלות תופעות לוואי משמעותיות, מה שמונע את השימוש הקבוע בהן ומפחית אותו למקרים חמורים ביותר.

 טיפול בדימיאלינציה

מחקרים הראו ששימוש בחלבון beta-1a בזמן ההתקפה הראשונה של מערכת החיסון על מערכת העצבים, יכול למנוע התפתחות של טרשת נפוצה. עובדה זו מעצימה את החשיבות של שימוש בטיפול זה לפני האבחנה הסופית של טרשת נפוצה.

 טיפול בנזקי המחלה

רוב הנזק של טרשת נפוצה הינו בלתי-הפיך, ולכן הטיפול בפגמים מאוד חשוב. הטיפולים השונים מתחלקים לפי הפגמים הקיימים:

פיזיותרפיה ואמצעים כמו כיסא גלגלים וקביים עוזרים לטיפול בקשיי הליכה

קלינאי תקשורת לטיפול בליקויי הדיבור

פסיכולוג ופסיכיאטר לטיפול בדיכאון ולחץ רגשי

תרופות נגד דיכאון (כגון פרוזאק), לחץ, עייפות ושלפוחית רגיזה

 אבנר חי 050-6667847