הפרעות אכילה – מחלת המאה.

הפרעות אכילה היא אחת המחלות המערביות הפופולאריות ביותר בקרב נערות ונשים. הפרעות האכילה השכיחות ביותר הן: אנורקסיה ובולימיה.

המחלות פוקדות בעיקר נערות צעירות סביב גיל חטיבת הביניים ותיכון.

הפירוש המילולי של המונח אנורקסיה נרבוזה הוא איבוד תיאבון עצבני. אולם למעשה האנורקסיות אינן מאבדות את תאבונן אלא מדכאות אותו באכזריות. בראשית ההפרעה אין לחולות בעיה של חוסר תאבון – ההפך: הרעב קיים, אבל הן נוטות להתעלם ממנו משום שקיימת אצלן הפרעה עמוקה בדימוי הגוף. רק בשלב מתקדם של ההפרעה הן מאבדות את התיאבון.

http://www.facetheissue.com/anorexiamovie.html

קיימים ארבעה קריטריונים לאבחון אנורקסיה ע"פ ה- D.S.M ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקני.

1.    סירוב לשמור על משקל גוף מינימלי, כלומר אסור שמשקלה יהיה נמוך ב- 15% ממשקל הגוף התקין ביחס לגיל ולגובה שלה . משקל תקין אצל הנערה נבדק ע"פ טבלת BMI. הנוסחה היא משקל חלקי גובה בריבוע.

2.    פחד עצום מעליה במשקל ומהשמנה למרות מצב של תת- משקל.  הפחד מהשומן גדול יותר מכל הסבר הגיוני. 

3.    החולה חווה את צורת גופה או את משקלה באופן מעוות. הערכתה העצמית מושפעת בצורה מוגזמת ומופרזת ממשקל גופה ומצורתו.

4.    אי הופעת שלושה מחזורי וסת רצופים לפחות.

1.    הצורה הרסטריקטיבית - רזון מוקצן, הרעבה עצמית.

2.    בולמוסי אכילה - התקפי זלילה שבסופם מגיעות הסובלות לידי טיהור קיצוני של הגוף.

1. הצורה הרסטריקטיבית Restrictive מאופיינת באכילה וצריכת כמות קטנה של קלוריות. לעיתים החולות צמות ימים שלמים ומסתפקות בשתיית מים (אנורקסיות מהסוג הזה לא סבלו בעברם מעודף משקל).

2.  Purging Type -  אנורקסיות המאופיינות בהתקפי זלילה קטנים שבסופם מגיעות הסובלות לידי טיהור קיצוני של הגוף. הן עושות זאת דרך הקאות ושימוש במשלשלים או בתרופות אחרות הגורמות להתרוקנות המעיים. יש תקופות בהן הן אוכלות באופן רגיל ויש תקופות של התקפי זלילה. סוג זה של אנורקסיות קרובות מאוד לבולמיות. הן עסוקות בדימוי הגוף, הן רואות את עצמן כשמנות ללא קשר למשקל הנמוך שלהן. לעומת זאת הבולמיות אינן מצליחות להגיע לרזון קיצוני והעיסוק באוכל משקף את חוסר השליטה שלהן על התקפי האכילה. בנוסף ההבדל המהותי בין האנורקסיות לבולמיות אינו בא לידי ביטוי בדרך העשייה אלא בסיבה לבעיה.

מבט אל תוך חייה של הנערה האנורקסית

אף אחת לא בוחרת להיות אנורקסית, לא פעם מתייחסים אליהן כאל מפונקות. החברה מתקשה להבין את הסירוב לאכול. אי האכילה מכעיסה את המשפחה, המשפחה מתקשה להבין שמדובר בדחף בלתי נשלט.

לאנורקסיות יש פחד לאכול,  בלי האוכל הן מרגישות הקלה, ניקיון גופני, טיהור, תחושה של מלאכיות, נזירות.

המלחמה של האנורקסיות היא מלחמה של שליטה, הגוף הופך להיות כלי בעזרתו הן שולטות על הרגשות שלהן בעזרת אכילה והקאה. הן מצליחות  לשלוט במה שהן מוציאות ומה שהן מכניסות לגוף.

להיות אנורקסית זוהי חשיבה טורדנית בנושא האוכל: להישקל, לחשוב על אוכל, לרעוב, לדאוג שאחרים יאכלו, ובעצם הן נמנעות מהדבר שהכי חשוב להן והוא האוכל. בשבילן האכילה כמוה כסכנה – אם הן יאכלו קרוב לוודאי שיקרה להן משהו נורא.חולות האנורקסיה אומרות: "לי אין צרכים, אני לא צריכה אהבה וגם לא קשרים". אבל כל אלה אינם נכונים, הצרכים שלה מוסתרים בנתינה לאחר. אחת התכונות הבולטות באנורקסיה היא היותן פרפקציוניסטיות, לרוב מדובר בנשים אינטליגנטיות וחכמות. 

התפשטות המחלה דומה למחלת ממארת, במשך הזמן יש עוד ועוד גרורות. בהתחלה קיימת ההתעסקות עם האוכל, בהמשך  וויתור על קשר עם חברים ומשפחה  עד כדי בידוד.

החמרת המחלה אצל הנערות באה לידי ביטוי בירידה בלימודים וחוסר ריכוז בחומר הנלמד וחולשה גופנית עד כדי עילפון.

האנורקסיות לא באות מיוזמתן לטיפול, אם הן מגיעות לטיפול בדרך כלל בעקבות לחציים חברתיים של המשפחה או של צוות בית הספר.

המחלה מופיעה בעיקר במדינות מתועשות ועשירות ,המחלה נפוצה בחברת השפע.

בין 90%-95% הן נשים

בין 5%-10% הם  גברים {קיימת מגמת עליה אצל הגברים}

85% מהחולות הן בגילאים 13-18 גיל כניסה לחטיבות הביניים והתיכון

שיא המחלה בגיל 16-17

שכיחות של 1%-2% באוכלוסייה אך יש להניח שהשכיחות בקרב מתבגרות גבוה יותר.

תמותה: 5%-20%  מהחולות במחלה-  זו המחלה שהתמותה שלה הכי גבוה בקרב מתבגרים.

היבט התנהגותי

- פגיעה ביכולת ריכוז: ירידה משמעותית בלימודים.

- פחד מעליה במשקל: רואה עצמה שמנה למרות שהיא נמצאת בתת משקל.

- פגיעה במצב הרוח: עצבנות, תנודות במצב הרוח.

- עצבות: הסתגרות מהחברה.

- סירוב לשמור על משקל גוף תקין.

- חיתוך אוכל לחתיכות קטנות

- אכילה ובליעה של אוכל שלא דורש לעיסה (לרוב דברי חלב)

- תפיסת גוף מעוותת- הן תמיד מרגישות שמנות משום שרק קרקורי הבטן מאפשרים להן להרגיש רזות והן זקוקות לאישור מתמיד לרזון שלהן.

- שאיפה לשלמות: הציפייה שלהן מעצמן בתחום הלימודי גבוהה מאוד.

- אינן מודעות או רואות את חומרת מצבן: מסרבות ללכת לטיפול ולקבל תמיכה מהמשפחה.

- עיסוק מתמיד באוכל: הכנת האוכל, קנייה, דאגה שאחרים יאכלו.

היבט פיזיולוגי

-  שיעור יתר באזורים שונים  גוף: הגוף בוחר לחמם את עצמו כנגד החומרים החיוניים שאיבד מחוסר תזונה.

- פגיעה בזיכרון.

-  צפיפות עצם: חוסר סידן בגיל בו הבנות זקוקות לבניית העצמות,  אין ערך לסידן שאוכלים ללא שומן (כי אין ספיגה של הסידן בגוף) העצמות יכולות להישבר בעיקר לפני גיוס.

- בעיות שיניים: השיניים מתפוררות כתוצאה מההקאה.

 פגיעה הורמונאלית- אי קבלת וסת במשך שלושה מחזורים.

- ישנה פגיעה בלתי הפיכה בכל הקשור ליכולת ללדת ילדים.

נשירת שיער: השיער נעשה דליל, לעיתים הנזק בלתי הפיך.

- פגיעה בקצב הלב- שריר הלב הולך ונאכל בעקבות ההקאה.

- הידלדלות בברזל- וכתוצאה מכך אנמיה.

- עור צהבהב, עור יבש, כחלון.

הנערה האנורקסית זקוקה לתמיכה ועזרה לצורך הבראה, למרות ההתעלמות שלה ממצבה ודחיית העזרה המוגשת לה, החברה והמשפחה חייבים להמשיך לתמוך בה ולא לוותר על הטיפול הנדרש למרות התנגדותה אחרת מצבה יחמיר. התעלמות ממצבה יכולה להוביל לקריסת מערכות  הגוף ולמצב בלתי הפיך עד כדי תמותה.

בולמיה

תופעת הבולמיה מאופיינת על ידי אפיזודות חוזרות ונשנות של אכילה בבולמוסים בזמן קצר ומוגדר. הבולמוס אינו נשלט, הוא מסתיים בהתנהגות מטהרת ומפצה על ידי הקאות יזומות או על ידי שימוש במשלשלים, בְּמֶשָתְנִים, בצום או בפעילות ספורטיבית. קיימת דאגה רבה לצורת הגוף והמשקל. התקפי הזלילה וההקאות מתרחשים פעמים בשבוע לפחות ויש גם כאלה שמקיאות כמה פעמים ביום. צריך לקחת ברצינות כל הקאה משום שקל להתמכר אליה. הבולמיה מופיעה בדרך כלל בסוף שנות גיל ההתבגרות ובתחילת שנות העשרים. בשנים האחרונות נמצאו חולות בולמיה גם בגיל המעבר. נערות בולמיות רבות רואות את עצמן כאנורקסיות שנכשלו ונקלעו לבולמוסי אכילה ולטיהור הגוף על ידי הקאות ומשלשלים. 50% מהבולמיות היו אנורקסיות.

לפי ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמרקני  ה- DSM הרביעי קיימים ארבעה קריטריונים לאבחון בולמיה נרבוזה.

     1. אירועים חוזרים של בולמוסי אכילה.

2. איבוד שליטה על בולמוסי האכילה, למרות ההכרה בקיום הבעיה.

3. הקאות יזומות, דיאטות קיצוניות או צום, שימוש בחומרים

       משלשלים, במשתנים במטרה לאזן את השפעת בולמוסי האכילה.

4.עיסוק מופרז במראה הגוף ובמשקלו.

נוטים לחלק את הבולמיה לשני סוגים:

 הסוג המטהר -  ניסיון להיטהרות על ידי משלשלים, הקאות וחוקנים, כפיצוי על התקף הזלילה. בזמן התקף הזלילה קיימת תחושה של איבוד שליטה. התקפי הזלילה נעשים בחשאיות, במהירות ללא לעיסה. הן דוחסות את האוכל פנימה. בתום הזלילה הן נפתרות מהקלוריות שנדחסו לגוף על ידי הקאה המתבצעת בעזרת דחיפת אצבעות או עצמים שונים לגרון. כאשר הגוף מתרגל להקיא הן יכולות להקיא בכוח הרצון. בלי עזרת אצבע. מייד לאחר ההקאה מורגשת הקלה פיזית בתחושת המלאות.

שיטה אחרת להיפטר מהמזון היא שימוש במשלשלים או בְּמֶשַתְנִים.

 הסוג הלא מטהר -  ניסיון לפצות על התקפי הזלילה בעזרת צומות חוזרים ונשנים וכן בעזרת פעילות גופנית מוגזמת, כלומר אין פעולה המיועדת להיפטר מהאוכל שנאכל, אלא יש "לקזז" את האכילה באמצעים אחרים.

סימני זיהוי של הבולימיה

1. משקל גוף-  85% מהבולמיות הן בעלי משקל גוף תקין, נורמלי. אין להן תופעת אל–ווסת לאורך זמן. אובדן משקל קיצוני ואי קבלת הווסת הם שמפרידים בין החולות האנורקסיות לבין החולות הבולמיות מהסוג הזולל והמטהר.

2. דיכאון- לבולמיות סימפטומים דיכאוניים ומצבי רוח משתנים וכן סימפטומים של חרדה. בעזרת שליטתם על מה נכנס ומה יוצא מגופם מנסות הבולמיות לשלוט במה שהן חשות כלא נשלט.

3. התקפי זלילה- החולה הבולמית עשויה לצרוך בין  10,000- 1000 קלוריות בהתקף זלילה. התקפי הסבל מופיעים בגלים. יש תקופות בהן הבולמיות זוללות יותר ויש תקופות שאינן זוללות כלל.

4. הקאה- הן מקיאות את האוכל כאילו טיהרו את עצמן מהרע שבתוכן. לעיתים הן מרגישות תחושה טובה אחרי ההקאה בגלל העלייה ברמת האנדורפינים במוח. תחושה זו מובילה לאופוריה (High) ולהתמכרות. התמכרות זו יכולה להתחלף או להתווסף להתמכרויות אחרות כמו התמכרות למין, לבזבוזי כסף ועוד.

שכיחות באוכלוסיה

תופעת הבולימיה בקרב נשים היא בשיעור של 85%-90%. מחקרים מדברים על 2%-3% שכיחות באוכלוסיה אך במציאות המספרים גדולים יותר.

מבט אל תוך חייה של נערה בולמית.

הנערה הבולמית רואה באוכל פתרון חלופי, דרך להבעת רגשות. היא משליכה את הכעסים, הקונפליקטים, הפחדים וכל רצונותיה הכמוסים על האוכל. הצרכים של הבולמית הם כה רבים ומפחידים. היא בוחרת "להקיא" מתוכה את "הצרכים שאכלה" וזאת מתוך בהלה. התנהגות זאת מחזירה אותה אחורנית לתחושת ריקנות. ההתעסקות עם האוכל דורשת חשיבה מרובה ויצירתית. הבחורה הבולמית נאלצת לשנות את הערכים החברתיים המוכרים לה. היא נאלצת לשקר, להמציא, להעלם, בלבד שמשפחתה לא תדע מה מקור היעלמותם של מצרכי מזון רבים. תחושת אובדן השליטה והיכולת לשלוט ולשמור על הגוף היא אחת הבעיות המרכזיות אצל החולות הבולמיות. לרוב הן מתביישות במצבן ונוטות להסתיר אותו. התקפי הזלילה נעשים בחשאיות, במהירות ללא לעיסה. מבחינה פסיכולוגית הבנות הבולמיות יותר מוחצנות מהאנורקסיות. יש להן שינויים קיצוניים במצבי רוח וקושי לשלוט בהתקפי הזלילה ומאוחר יותר בהתקפי ההקאות. חברתית הן יותר כועסות, מתפרצות, צורכות אלכוהול, יותר מיניות, יש להן נטייה להתאבדות. פעמים רבות הן מסובכות בחובות בגלל התקפי קניות לא נשלטים. בדרך כלל נערות אלה שומרות על משקל גוף תקין וגם נראות כמתפקדות היטב בחברה. הן מודעות לבעייתן, בניגוד לאנורקסיות שמתכחשות למצב גופן הירוד.

הבולמיות נמנעות מלפנות לעזרה בשל החשש והפחד מאיבוד הדפוס של אכילה מרובה והקאה אשר לדבריהן שומר על משקל גוף תקין. הן חוששות מחוסר פרגון ותמיכה מצד הקרובים אליהם. לעיתים קרובות הצורך לאכול ולשמור על הסוד נובע משמירת סוד אחר, אותו הן נושאות בתוכן. הבולמית זקוקה לחיזוקים תמידיים, לאהבה ולמחמאות. גם אהבה טוטאלית לא תספק אותה, משום שיש לה דימוי נמוך כלפי עצמה, ותחושת החסר מלווה אותה לאורך כל חייה.

- שינויים קיצוניים במצב הרוח.

- קושי לשלוט בהתקפי זלילה.

- חברתית הן יותר כועסות, מתפרצות, מיניות.

- נטייה להתאבדות.

- משקל גוף תקין ובמקביל עיסוק בלתי פוסק בדיאטות.

- מסתירות את הבעיה - פחד שהסוד יתגלה.

- כמהות להערכה בצורה אובססיבית.

- מרבות לשקר, להמציא כדי שלא יגלו את מקור העלמות האוכל.

- התקף בולמוסי של קניות.

- התמכרות למין, לאלכוהול.

- צורך בפגיעה והכאבה עצמית.

- נשירת שער

- דיכאון

- כאבי שיניים

- פצעים בקיבה

- עצירות ובעיות עיכול

- דום לב- הקאות חוזרות משנות את איזון קצב הלב

·        גיל ההתבגרות הוא גיל גיבוש הזהות העצמית גיל סוער מבחינה רגשית אשר לא פעם בא לידי ביטוי בסימפטומים חיצוניים כמו הפרעות איכלה

·        צורך אדיר בנתינה- נערות ונשים ידועות בצורך שלהן לדאוג לאחרים הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית. נשים רבות דואגות לאחרים אולם הן אינן דואגות לעצמן

·        קושי בנפרדות מהאם על רקע הזדהות וסימביוזה- הנערה האנורקסית הנמצאת בקשר טוב עם אימה מתקשה לסרב לבקשותיה על כן הסירוב נעשה דרך הסירוב לאוכל.

·        הצפייה מבנות להיות רזות ולשמש מודל לרזון- הפרסומות בטלוויזיה והמסר להיות מותג הפך להיות שיח חברתי בחברה המערבית.

תחלואה נילוות

להפרעות אכילה מצטרפות לא פעם הפרעות נוספות, הפרעת האכילה משמשת הגנה מצוינת להסתרת רגש אחר.

1.    פוביות חברתיות

2.    הפרעה טורדנית- ocd = Obsessive compolciv .disorder

3.    חלקן עברו הטרדה או ניצול מיני.

ככל שגיל החולה צעיר יותר הפרוגנוזה גרועה יותר.

·         7%-32% החלמה עד גיל 20 . ככל שהגיל עולה אחוזי ההצלחה גדלים.

·        קושי לחזור וליהנות מאכילה.

·        משקל גוף נמוך מאוד מקשה על ההחלמה.

·        העדר מוטיבציה מקשה על ההחלמה.

איתור מוקדם משפר את היכולת להתרפא.

 התמיכה והעזרה האינטנסיבית להן זקוקות החולות - בעיקר האנורקסיות היא רבה. החולות אינן מודעות לסכנת החיים בה הן נמצאות. נשים אלה חוות אשמת קיום. הן אינן רוצות לאכול כלומר לתפוס מקום בעולם. לכן הן נמנעות מלבקש עזרה. האוכל הוא רק סימפטום. אנורקסיה ובולימיה אינן מחלות של משקל או של תאבון. שורש הבעיה היא בספקנות פנימית וחוסר ביטחון עצמי הנובע מחוויות חיים בעברה. 

הטיפול הוא  רב מערכתי הכולל:

-         פסיכיאטר או רופא- מעקב רפואי בריאותי שותף. הטיפול התרופתי לא תמיד עוזר.

-         דיאטנית- איזון המערכות בגוף

-         טיפול פרטני או טיפול קבוצתי

-         הדרכת הורים/ טיפול משפחתי- הפרעת אכילה קשורה לדינמיקה המשפחתית.

החולה נמצאת בתהליך קשה ביותר היא זקוקה נואשות לקבל תמיכה ואהבה בכל כיוון אפשרי. היא אינה מסוגלת לאהוב ולהעריך את עצמה. היא זקוקה לאנשים הקרובים לה ש"יזכירו" לה עד כמה היא חשובה להם. עליה לחוש כי היא אינה לבד והיא נאהבת ללא תנאים. כל הפגנת חיבה או תמיכה מחזקים את תחושת הביטחון ואת הערכה העצמית שלה.

לכן החולה זקוקה ליד התומכת של ההורים ולכל תמיכה אפשרית. האשמת ההורים בהפרעה עלולה לחבל בתמיכתם החיונית לסובלת. הורה יהיה תמיד הורה, ובמצב האידיאלי יימצא תמיד לצד בתו. מוטב לחזק את המבנה הקיים של המשפחה מאשר להחלישו על ידי האשמה וביקורת.

- הפסקת המחזור.

- נשירת שער.

- עיסוק יתר באוכל.

- העלמות או היעדרות מארוחות משפחתיות.

- מאכילה את כולם ועוסקת בצורה אובססיבית באוכל אך לא אוכלת.

- הופכת לצמחונית.

- דיכאון ועצבות.

- יורדת במשקל ולא עוצרת את הירידה למרות הרזון.

- עיוות בתפיסת הגוף.

לסיכום

חולות הסובלות מאנורקסיה ובולימיה הן בעלות יכולת נמוכה לדבר על עצמן דרך רגשות. הן מתקשות לווסת את התנהגותן באופן פנימי. כך שאפילו תחושה פנימית כמו רעב קשה עבורן לזיהוי. הן מסתמכות על סימנים חיצוניים כמידע על תחושות פנימיות. הדבר יכול להתבטא בספירה אובססיבית של קלוריות או שקילה אינסופית של הגוף או  בהסתמכות על אנשים אחרים כמספקי האישור והערכה של עצמן. הן מנסות למצוא דרכים להפנים מקור אספקה זה. הן משתמשות באוכל כאמצעי לחוות או לא לחוות את עצמן, את כאבן. הן זקוקות לפעולה של גירוי עצמי, לחוש את המציאות של

גופן, משום שלגוף אין ייצוג מנטלי מובדל בתוכן. הן משתמשות בהקאה ובטיהור ובפגיעה פיזית בגוף כפתרון לכל מצוקה.