הפרעת קשב ורפלקסולוגיה ברוח הגשטלט

רוב האנשים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז, מכירים את הקלות בה הם לומדים חומר  מהנה, כמו הרומן הרומנטי או פטריק קים, אך כאשר אותם אנשים חושבים על כימיה, על חומר לימודי, קמות בראשם חומות. ד"ר אמן, מומחה בהדמיית מוח ופסיכיאטריה, מוצא  ש"ככל שאנשים אלה מתאמצים יותר להתרכז, כך הופכים החשיבה והריכוז קשים יותר עבורם. הפרעת קשב מסוג זה, (אמן מונה סוגים שונים של הפרעות קשב) היא תוצאה של מחסור בדופמין. בגלל המחסור בדופאמין אונות המוח הקדם-מצחיות אינן ניצתות או עובדות די הצורך לתפקוד מלא – תופעה הגורמת לבעיות בטווח הקשב, בשיפוט, בשליטה בדחפים, בארגון, בתכנון ואף גורמת לחוסר מנוחה"

למרות שאין שוני פיזיולוגי בין למידה זו ללמידה זו, הבדל קיים בהתייחסות הרגשית. מערכת הדופאמין (המזוקורטיקלית-מזולימבית), מרכיבה את מערכת המוטיבציה הבסיסית הנקראת "ביקוש". כל אופני התיאבונות, החשק, כלולים במוטיבציה הבסיסית, גם סקרנות, עניין בכלל ובעיקר עניין בקשר האנושי. בעיקר, כי ביטחון ב"מקום שלי" בתוך הקשר האנושי, הוא הבסיס. כאשר הרעב להשתייך מושבע ונוצרת חוויה של ביטחון בסביבה האנושית, נוצרים התנאים  המאפשרים סקרנות. הפניית משאבי הקשב אל עניין בכלל, אל למידה.  מערכות הרגש הבסיסיות משותפות לאדם וליונקים,  חשיבה מילולית וליניארית, החשיבה האנושית, התפתחה מעל מודעות הליבה היונקית, אך חוקיה אותם חוקים ומוליכיה העצביים אותם מוליכים: אותם מבנים המפקדים על רמת הסוכר בגוף, לחץ הדם, חום הגוף,  וכן הלאה, ממלאים תפקיד כפול. אותם גרעינים קובעים את רמת עוררות המוח על ידי ירי נרחב ביותר של מוליכים עצביים כמו דופאמין. הקרביים מגיבים למה שמחוץ לגוף בפעילות מוגברת או שקטה ורמת ההתרחשות בהם גורמת להצתת המוח או לכיבוי וכך נתפסים חשק, אדישות או דחייה. זוהי הפניית הקשב, הקובעת מתי לחדד קשב ועל מה לפסוח, על פי מה שמבקש הגוף הפנימי מן החוץ. בחשיבה ליניארית קיימת הערכה של שווי, יותר ופחות, יכולת המרחיבה את הצורך המשותף לכל היונקים בשייכות, לצורך בהערכה. את תחושת העונג מן השייכות, התפישה האנושית מרחיבה לעונג הגאווה בעצמי, בתגובה להערכה ולכאב הבושה בתגובה לדחייה ולמיאוס. יונקים חווים טורפנות המובילה לציד ולמלחמה על המקום בקבוצה, כחלק ממערכת ביקוש. אדם, הופך טורפנות לאומץ, למסוגלות להתמודד על המקום החברתי.  ליכולת הקוגניטיבית של האדם יש שכר נפלא, אבל טמונה בה גם היכולת להתנגד לטבע ולכבוש את הביקוש. עם בלימת המוטיבציה, הביקוש, במקום עזוז מול תחרות, אדם יחוש אלם ושיתוק. רשות עצמית ואמונה במסוגלות עצמית להתמודד, לפעול, ללעוג ולהילעג,  מאפשרת תעוזה ללמוד ולהשתתף בשיעור בכיתה, לקחת חלק בסביבה תחרותית. התפתחות של תפישה עצמית מורשית, תחושה ש"אני בסדר", תלויה  בקבלת התייחסויות של כבוד, הערצה, ואהבה, בילדות, התייחסות המאשרת ומאפשרת את המהות הפנימית – ציות לביקוש.  למידה היא מימוש הסקרנות, הביקוש. מימוש עצמי מלווה במאבק וכאב. אך מוטיבציה שנבנתה תוך אישור, דוחפת, על אף הסיכון לחטוף עגבניות רקובות המושלכות בבוז, לכיוון של גדילה ומימוש הולך וגובר של הפוטנציאל. קנאה ותחרותיות המובעות אוטומטית בילדות, כחלק מן המוטיבציה הבסיסית, מתקבלות לפעמים ב"עין עקומה" הנחווית ככאב ממשי. כאב הדחייה בטרם התפתחה תודעה עצמית המאפשרת לעמוד בו, מלמד להימנע מלהתמסר לחוויית ההווה הכואב במלואה. להימנע מלהתמסר לתחושת הגוף ולמצות את הכאב. לאדם יכולת שליטה, בלימת הביקוש, אז חוסר הדופאמין, מפריע את קידוד הזיכרון באופן נורמאלי.  הורדת קשב נעשית על ידי מחסום סומאטי. על אדם לחסום קטע מן התהליך הביולוגי המוליך לחוויית הרגש: להפריע את עצב הוואגוס שלא יעיר "התרגשות" בקרביים, או להפריע את הנתיב העצבי המוביל להקרנת התרחשות הקרביים  במבני המוח המפקדים על הסביבה הפנמית ועל עוררות המוח, להפריע את הדלקת המוח בדופאמין, לאלחש את אימת הכישלון.  כך אדם שחוויית חייו אילפה את היכולת "לנשוך בחיים החברתיים", והוא הופך משותק מול תחרות, אינו חוסם את המוטיבציה מול פטריק קים. אותו הוא קורא רק להנאתו, לא כרוכה בו האפשרות להשתייך למצליחנים או למפסידנים בכיתה. הנאה היא תחושת הסיפוק. תולדה של פירוק ומיצוי הביקוש. כדי לחוות הנאה, על אדם להתמסר ולאפשר את התהליך: מוטיבציה = מסוגלות – פעולה - עונג. 

 פרמקולוגיה, מטפלת בהורדת הקשב, במתן התרופה מתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה), המשהה את זמן המצאות דופאמין בסינפסות וכך מונעת  הורדת קשב.  רפלקסולוגיה, רואה את ייצוג  הגוף כולו  בכפות הרגליים, אנחנו רואים את האישור העצמי, ככף רגל גמישה, "זורמת" דשנה, חזקה, פתוחה. כך נראה גופנית הנתיב הביולוגי המולד של ביקוש - פעולה מובנית – סיפוק.  אישור עצמי הוא חופש. את הדרך מכוונת ה"הערכה האורגניזמית" (שם קולע של התנועה ההומניסטית לביקוש) דרך בה החופש הולך וגובר. אישור עצמי מאפשר להתמודד ולהתחרות באולימפיאדה האנושית, כולל בבית-הספר.

הפרעה לתהליך הביולוגי, בלימת דרך הביקוש, נעשית בעזת כיווצים ברקמות חיבור. למשל הפרעה לעצב הוואגוס נוצרת על ידי הידוק בין עצמות הגולגולת ובינן לבין חוליות העורף, הידוק המפריע את מוצא העצב הקרניאלי. סגירות אלו, מקשיחות יציבה, קשיחות הבאה ליידי ביטוי גם בעורף העליון (בדוגמה זו) וגם במקומות בהם מיוצג הגוף כולו, כמו בקשיחות המקלקלת ומפריעה את מנח כפות הרגליים. בחוסר אישור,הדחף הממשיך לבקש מבפנים, גורם לחומות הכלא הפנימי להתעבות במטרה להשתיק את הביקוש. תהליך בו אדם הולך ומתקבע ונמנע מלהתחדש, מלהתנסות.  כל אדם סוגר את החיות באופן המיוחד לו. לעיתים גם באין אישור עצמי, נמצא למידה המניבה ציונים מעולים, אך חשיבה יצירתית תלויה בחופש.  רפלקסולוגיה פוגשת את האופן הייחודי בו אדם סגר את התהליך הביולוגי. הגשטלט (זרם המשתייך לתנועה ההומניסטית) מפנה לנוכחות תודעתית מלאה בתחושת הכאב. התמסרות לתחושה הגופנית היא הפלת החומות הסומאטיות. החומות, מטרתן להפריע את הרגשת הרגש. ללא הפרעתן, שבה דרך הביקוש הכוללת בתוכה אומץ ומסוגלות ללמוד ולהתחרות. הגשטלט מוביל פנימה: במקום לשאול למה. הגשטלט שואל: איך, כיצד, אני מרגישה את חרדת הכישלון גופנית: "הנה אבני בזלת מונחות בדיוק מאחורי עצם החזה..". כדי להמציא דימוי מטפורי, יש בהכרח להתמסר, להפנות קשב לתחושה הפנימית הגופנית.  הדחף במהותו אינו מילולי.  חשיבה מילולית נבנית ב"השראת" הדחף, אבל אין בכוחה לאלף את הדחף. התמסרות לפחד הכישלון, מביאה את הרגש ליידי מיצוי.  "לסגור תבנית", אומר הגשטלט.  הרפלקסולוג, משמש כזולת מאזין גופנית, למחסום שקטע את התשדורת הפתוחה בין הקרביים למוח. רפלקסולוג מרגיש את החומות פיזית, ממש. ביכולות הרפלקסולוגיה להמתין בעקשנות אין קץ ובסבלנות, עד שהחומות הסומאטיות משתכנעות באישור שאינו מתכוון לוותר ונמסות להתמסרות. כך נולדת חוויה מתקנת של אישור מתעקש. לכל השאר, דאגה  הבריאה.