| כשאנשים גורמים לי לכאב או כועסים עלי, היום , אני מבין שמה שהם מבקשים או רוצים ממני הוא שאוהב אותם. הם אינם רוצים שאסוג, שאכנס לכעס, שאפגע או שאכנס להתגוננות.
אני מבין שרק במקרים נדירים יש חשיבות גדולה לנושא אשר עליו כועסים. הם חווים את את הכאב שלהם ולמעשה אין לזה שום קשר אלי.
על אף שהם עלולים להאשים אותי או להגיד שזאת אשמתי, כל כאב שהם מאשימים אותי בו נובע מכאב בתוכם, ממקום בלבם שעדיין לא נפתח אל האור אל התודעה.
ככל שנעשיתי יותר טלפתי הרגשתי את הכאב באחרים, וזאת הסיבה שנשארתי מעוגן וממוקד בתחושות הבטן והלב שלי. ככל שהתבוננתי מהאני העצמי הגבוה שלי, התחלתי לראות שיש הרבה כאב, כעס ושליליות, יחד עם זאת קיים הטוב,, והרבה!!.
ככל שנפתחתי יותר בגיזרת הראיה שלי אל הסביבה, כך פתחתי היבט רחב יותר אל תוך העצמי אל תודעתי, ואז, פתאום, ראיתי אצלי הרבה דברים שבקשתי לשנות....
למזלי לא ראיתי דברים אלה, בתוכי, באור שלילי ובכך נשמתי המשיכה להראות אותם לי,, והיום אני מבין את החשיבות הרבה בראיה חיובית ואהבה עצמית אוניברסלית... ההתגלות הזאת אפשרה לי להחיל על אותם דברים שליליים בתוכי את אור התודעה ואת האהבה אשר בלבי ולקבלם כחלק ממני והאני שלי...
כשאנשים כועסים עלי אני עומד מהצד כי אני מבין שאינם מכירים דרך טובה יותר להשתחרר מכאבם מלבד לדבר עליו.
וכשהם אומרים שעשיתי משהו רע, שאני רע שאני מכאיב להם או שגרמתי להם לעוגמת נפש נמנעתי מלהיצמד למילים שלהם..... היות והדרך היחידה שהם יודעים לטפל בכאב זה בהאשמת האחרים והסביבה.
לכן לא לקחתי על עצמי, ואני עדיין לא לוקח על עצמי את האחריות לכאב והכעס שלהם. משום שהם האחראים לכעס או הרוגז שלהם.
יכול להיות שפעלתי כזרז, אבל הכאב היה כבר קיים בתוכם מלכתחילה. לכן כשהם מבטאים את כעסם אני נמנע מלהיכנס אתם לויכוח או להגן על עצמי, אני נשאר בשקט ומשאיר את לבי פתוח וממוקד באהבתי ובמחשבה חיובית אליהם אל הכועסים.
אני מאפשר להם לבטא את כעסם מבלי להיכנס לדבריהם וללא כל כעס מצדי. וזה אחד מהשעורים הקשים ביותר...
להישאר מאוזן בסביבת כעס וכאב. | |
