פחדים וחרדות בעולמם של ילדים
פחדים וחרדות- מונח שכיח בעולמם של ילדים. ילדים באים אל העולם ממקום תמים ובטוח. הרחם. שם הם מוגנים, מוזנים באהבה פיזית ורגשית. ואז הם יוצאים אל העולם, העולם הגדול. תחילת דרכם נעשית בעיקר במפגש הראשוני שלהם עם עולם המבוגרים הדמויות המטפלות.. הם אינם מדברים, כל ההתרחשויות סביבם, כל מילה, כל רעש, וכל תנועה הכל בגדר חדש ומפתיע.
לכל ילד מבנה אישיות שונה, לכל ילד זוג הורים המתמודדים בצורה אחרת. כל הורה עושה את מה שידוע לו, את הכי טוב שהוא מוצא לנכון {כך לפחות אני מאמינה}- אבל לעיתים הורים לא מצליחים להבין את הילדים שלהם, עובדה זאת גורמת להם לאכזבה ולתחושת חוסר אונים. ישנם הורים המנסים בדרכים שונות למצוא את סיבת הבכי של הילד שלהם וזמן רב עובר עד אשר הם מצליחים בכך אם בכלל. ילדים מגיבים לכל שינוי ולעיתים הילדים שלנו הם שונים מאתנו בצורה הפוכה מה שגורם לנו לא להבין או לא להצליח לחשוב על העובדה שהפחד משתלט או שולט על הבחירות שלהם בחיים. לפחד יש עוצמה גבוהה, בשונה מרגשות אחרים הפחד משתק וגורם לצמצום בתפקוד. חשוב להבין את מושג הפחד כדי לאתר אותו בשלבים המוקדמים שלו ולעזור לילדים שהפחד הפך להיות הצל שלהם להתמודד.
פחד- Anxiety מונח זה מוגדר כתגובה נפשית, רגשית וגופנית לסכנה ממשית, מציאותית, עכשווית או עתידית. מקור הסכנה ברור והאדם מודע לו. המרכיב הגופני שבחוויות הפחד, מתבטא בתגובות פיזיולוגיות שאותן אנו חווים לרוב כבלתי נעימות: דפיקות לב מהירות, מתח בשרירים, התכווצויות בבטן, נשימות קצרות ומהירות, חיוורון בפנים, הזעה מופרזת, רעידות בידיים ובאצבעות, חולשה בשרירים, בחילה, הטלת שתן ועוד. ראוי לציין שלמרות שמבחינה רגשית האדם חש חוויה לא נעימה הרי שמבחינה אבולוציונית זוהי תגובה הגיונית למצב שבו מתרחש אירוע מפחיד וזאת כדי להכין את הגוף לקראת הסכנה. {יגיל}
חרדה- Generalized Anxiety Disorder - GAD הפרעת חרדה מוכללת: תחושה כללית של מועקה לא ממוקדת, חשש ופחד מפני דבר שאינו ידוע. מדובר בסכנה שאינה ברורה לאדם עצמו. מצב חרדתי מתבטא בכל התסמינים הגופניים של מי שסובל מפחדים.
מקור החרדה בשונה מהפחד הוא פנימי ולרוב האדם אינו מודע אליו.
ההבדל בין פחד לחרדה הוא שתחושת הפחד היא תגובה מותאמת למצב של סכנה ממשית ומוגדרת כמו גילוי של נחש במהלך טיול, לעומת זאת תחושת החרדה אינה קשורה לשום גורם מסוכן , היא עלולה להימשך זמן רב ולהופיע בפתאומיות ללא אזהרה מוקדמת. מאחר ולא מדובר בסכנה ממשית יכולת ההרגעה במקרים של חרדה ארוכה יותר. {יגיל}
הפרעת פאניקה- Panic disorder כל אדם מכיר את התחושה שקוראים לה חרדה. אין אדם שלא חווה דרגה מסוימת של חרדה, זו יכולה להיות התחושה בעת שאדם נכנס לכיתה לפני בחינה, או עצירת פתע של מכונית.
מה שפחות ידוע, שתחושות כגון סחרחורת קיצונית, טשטוש בעיניים, שיתוק השרירים, ותחושות של חוסר נשימה ומחנק יכולות להיות חלק מחרדה.
כשהתחושות האלה מתרחשות והאדם איננו מבין למה? החרדה יכולה להתגבר לרמה של פאניקה משום שהאדם מדמיין שבוודאי יש לו איזו שהיא מחלה או התקף לב "אם שום דבר בחוץ לא גורם לחרדה שלי, חייב להיות משהו לא בסדר אצלי". במצב זה המוח ממציא הסבר, כגון
"אני בוודאי הולכת למות,
"אני מאבדת שליטה
אני משתגעת".
ההסברים האלה אינם נכונים משום שמערכת האזעקה של הגוף תפקידה להגן ולשמור על הגוף ולא לפגוע בו.
התקף פאניקה מתרחש כאשר יש מחשבות של פחד וחרדה והגוף מזהה איום, פתאום כל הסימפטומים מופיעים ביחד כמו דופק מהיר, תחושת מחנק, הזעה, רעד, חוסר תחושה באיברים בגוף והמחשבה שאולי בכל זאת יש מחלה רפואית נסתרת היא זאת שיוצרת את התקף הפאניקה.
המחשבה שאת הולכת למות או להשתגע בלתי נסבלת. ואז בעקבות הפחד הנשימה מתגברת יותר ויותר ויוצרת היפר ונטילציה ושוב את מעלה את רמת הפחד.
אבל הסימפטומים הגופניים שמופעים הם תוצאה של מחשבה שסכנה מתקרבת.
חשוב לזכור שלא מדובר במצב של סכנה!
מאחר ואנו יודעים שאין סכנה ממשית חשוב לנסות ולהישאר בתוך המצב החרדתי. אם הגוף שלך לא ילמד שהמצב אינו מסוכן, הגוף יבין שהחרדה מקשה על ההתמודדות. וכך כל פעם שהגוף יגיב ללא סיבה תתרחש עוררות גופנית.
ננסה להבין את ההבדל בין חרדה לפאניקה?
המרכיב המחשבתי בחרדה יכול להיות קשור לדאגה לאירועים עתידיים,
בעוד שהמרכיב המחשבתי בפאניקה יכול להיות קשור לדאגה בקשר לסכנה מיידית.
המרכיב ההתנהגותי בחרדה כולל עוררות ועצבנות
בעוד המרכיב ההתנהגותי בפאניקה כולל בריחה או הימנעות.
המרכיב הגופני בחרדה יכול להכיל מתח שרירים
ובפאניקה דפיקות לב.
פעמים רבות קורה שמצב של חרדה מתפתח למצב של פאניקה!
פוביה- פחד מוגזם ממצב או מאדם שמהווים סכנה מועטה או בכלל אין סכנה, כמו ילד קטן שמפחד מזבוב בגלל הרעש שהוא משמיע או אדם המפחד ממקומות סגורים, ממעליות, מהליכה ברחוב באור יום ועוד. לפחדים הפוביים בדומה לפחדי חרדה יש רקע פסיכולוגי מוסתר בעקבות פרוש של אירוע מסוים שהתרחש בעבר. לדוגמא ילדה שמפחדת לנסוע באוטובוסים, מגלה פחד ללכת ברחוב לבד. הפחד יכול לצוץ מספר שנים אחרי האירוע ולכן יהיה קשה לקשר את הפחד להתרחשות כלשהי בעבר.
הניסיון הטיפולי מלמד כי לפחדים פוביים, בדומה לחרדות, יש רקע פסיכולוגי נסתר.
הפרעה כפייתית- Obsessive compulsive disorder} OCD }הפרעה אובססיבית קומפולסיבית- הפרעה אשר מופיעה בשני סוגים של סימפטומים, אשר כפי הנראה משלימים זה את זה
א. מחשבות כפייתיות {אובססיביות}, אלה הן מחשבות, הרהורים, מראות או דחפים לפעול בדרך מסוימת – אשר חוזרים ונשנים בתדירות גבוהה, למרות שהן לא רצויות לפרט, הן מעיקות עליו, פולשות לתודעה כמתוך כפייה עצמית ומעוררות בתוכו חרדה. הנושאים של מחשבות כפייתיות הם לרוב : צורך בניקיון כפייתי, צורך בסימטריה, פחד שמע יארע אירוע בלתי רצוי כגון מוות של בן משפחה, זיהום שיגרום למחלה, ביטוי של דחפים מיניים, ביטוי לדחפים תוקפניים כלומר מחשבה שמע אני אתקוף מישהו או אפגע בו מינית למרות שאני לא מעוניין לעשות זאת. מחשבות אלה ידועות לפרט ונחשבות בעיניו כחסרות הגיון, אך יחד עם זה הן מעוררות חרדה רבה ויש קושי להיפטר מהן ומאחר והיחיד אינו מצליח להיפטר מהם הדבר גורם לו לחרדה גבוה יותר. מאחר והורים רבים אינם מודעים או מבינים את עומק הבעיה הם מצפים או דורשים מהילד להפסיק את המחשבות הלא הגיוניות אולם הילד אינו שולט בהם. עובדה זאת מרחיקה את הילד מעולמם של ההורים מתוך הפחד שלו להמשיך ולאכזב אותם.
ב. מעשים או טקסים כפייתיים, שאותן מבצע הפרט, מתוך כורח פנימי, בלתי נשלט. לעיתים הפרט מודע לכך שהמעשים שלו נועדו כדי למנוע את מימוש המחשבות הכפייתיות. הפרט מבין שאין בסיס הגיוני לכל המחשבות הלא הגיוניות שלו, הוא מודע לכך שביצוע הטקסים לא יכול למנוע את החרדה שלו ובכל זאת הוא לא יכול להפסיק את הטקסים ולשלוט בהם בעצמו, הוא ממשיך וחוזר על אותם טקסים מספר פעמים ביום. מרבית הטקסים קשורים להרגלי ניקיון כמו שטיפת ידיים מוגברת עד כדי פציעה, ספירה של מוצרים, נקישות באצבע או בעיפרון מספר קבוע של פעמים, הדלקת אור מספר קבוע של פעמים, עליה וירידה במדרגות מספר פעמים. חלק מהטקסים קשורים לפעילויות יום יומיות של לבוש ואכילה, דבר המגביל את הפרט מאחר והוא לא יכול לוותר על הטקס.
לא פעם הטקסים אורכים זמן רב אפילו שעות. {מוניץ וטיאנו, פואה}
הפרעת חרדת פרידה {ח"פ}- SAD {Separation Anxienty Disorder}
חרדת פרידה היא ההפרעה השכיחה ביותר בקרב ילדים. לרוב מדובר על גילאי 7-8. היא מתרחשת בבנים ובבנות שווה בשווה. התסמינים העיקריים שלה הם:
-דאגה מפני אובדן או נזק שיגרם להורה.
-דאגה שאירוע חיצוני יפריד אותם מהוריהם.
-התנגדות ללכת לבית הספר או למקומות אחרים כדי לא להיפרד מההורים.
-התנגדות להישאר לבד.
-פחד לישון לבד שלא בנוכחות ההורים.
-סיוטי לילה חוזרים הקשורים לפרידה.
-תלונות חוזרות על מחושים גופניים כמו כאב ראש, כאבי בטן כאשר מדובר בפרידה.
לעיתים מצבי החרדה יכולים להוביל למצבי פאניקה ואימה. פעמים רבות מתבגרים אינם מדווחים ישירות על הפחדים שלהם אלא דרך ההתנהגות הנמנעת שלהם. הם מעדיפים להיות בבית, מתרחקים מפעילויות חברתיות דרך כל מיני תירוצים. ילדים אלא נוהגים לדרוש תשומת לב מוגברת, מחשבה על פרידה מובילה אותם לתחושת עצבות,תחושה שאינם אהובים, רצון למות ושאחיהם מועדפים מהם. ככל שהילדים מתבגרים התסמינים הופכים להיות גופניים {קרדיו- וסקולאריים} כמו דפיקות לב, סחרחורות, התעלפויות ותחושת חנק.
הפרעת חרדה חברתית- Social Anxiety
אחת מהפרעות החרדה השכיחות היא הפרעת חרדה חברתית הנובעת עקב דאגות חברתיות או ביצועיות בבית הספר. חרדה זו לרוב מאופיינת באי רצון ללכת לבית הספר עד כדי ניסיון להימנע מכך. רוב החוקרים מאמינים שפוביית בית ספר היא נושא אקוטי וחשוב לטפל בה באופן מידי בליווי התערבות פסיכיאטרית ולהחזיר את הילד כמה שיותר מהר לבית הספר, ככל שהילד יהיה זמן ממושך יותר בבית תעלה ותצוף חרדת הפרידה מול ההורים והעימותים מולם ילכו ויגדלו.
פחדים וחרדות הם חלק מילדות רגילה, המצבים המעוררים פחדים משתנים עם הגיל ועם הבשלות הקוגניטיבית. אולם נראה כי לרגש הפחד יש עוצמה רבה אשר ניכרת בגופינו באמצעות שינויים פיזיולוגיים רבים יותר מאשר במצבים רגשיים אחרים. קיימים פחדים ייחודיים או כאלה שעוצמתם כה רבה, עד כדי הפרעה לתפקוד של הפרט. לעיתים, הגבול מטושטש ובלתי ברור בין פחד טבעי, נורמאלי ומתאים לשלב ההתפתחותי שבו הילד נמצא, לבין פחד שמשקף הפרעה עמוקה יותר שמצריכה התערבות טיפולית.
*למשל בכי, בהלה ורוגז שכיחים בחודשים הראשונים לחייו של הפעוט, כתגובה לרעשים חזקים ופתאומיים, כתגובה לכאב פיזי, לאובדן תמיכה או לאי נוחות פיזית. לעומת זאת אם הבכי יתעצם וימשך עד שנתו החמישית של הילד בכל פעם שישמע רעש כדי לתת על כך את הדעת.
*בסביבות גיל 4 חודשים מתחיל התינוק להבחין בין פנים מוכרות לאלה שאינן מוכרות לו, ובהתאם לכך ניכרים בו סימני זהירות. בששת החודשים הראשונים לחייו החשש מהלא מוכר בא לידי ביטוי כחרדת זרים. התינוק חש אי נוחות וחושש מזרים הדבר בא לידי ביטוי בבכי, ברוגז ובהיצמדות.
*לקראת סוף השנה הראשונה הילד כבר מסוגל לזכור, ולצפות לחוויות לא נעימות כמו מפגש עם אחות לצורך זריקה וכו'.
*בשנה הראשונה והשנייה קשורים הפחדים בחפצים ממשיים ובאירועים מעולמו היום- יומי של הפעוט. רעשים, גבהים, חושך, זרים, רופאים, בעלי חיים, סביבה לא מוכרת, ליצנים ועוד.
* בגיל הגן מפתח הילד את היכולת לצפות ולדמיין אירועים מסוכנים. יכולת החשיבה המופשטת גורמת לו להיות בקיא בדמויות דמיוניות, שדים ומפלצות העלולים לעורר פחדים לפני השינה, פחדים מהחושך, חלומות רעים ועוד.
*ילדים אינם מבטאים חרדה באופן ישיר אלא על ידי התנהגויות מגוונות כמו אי שקט מוטורי, בריחות שתן, התפרצויות זעם, הפרעות שינה ועוד תסמינים גופניים אחרים.
*לקראת גיל 4-5 פוחתים פחדים רבים ובהם הפחד מדברים חדשים, מזרים, מרעשים שהיו קודם לכן חוויות מפחידות.
לעיתים אותם מקומות שהיוו גורם מפחיד בעבר כמו המפגש עם בריכה או מתקני לונה פארק מתחלפים למקום של הנאה.
פחדים מופשטים- פחדים ממפלצות, משדים ומחלומות רעים שכיחים מאוד בגיל טרום בית הספר. הם פוחתים בהדרגה בשנות בית הספר היסודי ומוחלפים בפחדים מציאותיים יותר כמו פחד מפגיעה גופנית, פחד ממוות או סכנה פיזית.
הפחד ממוות מתעורר בדרך כלל בבני 8-10 בעקבות ההבנה את מושג המוות. ילדים אינטליגנטים במיוחד יכולים להביע פחדי מוות בגיל צעיר יותר.
פחדים נוספים מתעוררים בגיל בית הספר היסודי סביב נושא הנטישה, פרידה, חוסר אונים ענישה ונקמה, כל אלה נצבעים ומוסתרים בתוך משאלותיו התוקפניות של הילד ולעיתים באות לידי ביטוי בבעיות התנהגותיות.
אפידמיולוגיה- תגובות חרדה הן הפרעות פסיכיאטריות השכיחות ביותר בילדות, הן מופיעות בקרב 8%-10% בקרב ילדים ומתבגרים. מדובר בהפרעות חרדה, חרדה חברתית, פובייה, הפרעות פאניקה והפרעות אובססיביות קומפולסיביות.
מחקר שנעשה לאחרונה מצביע על כך שהפרעות חרדה הן ההפרעות השכיחות ביותר בתחום הפסיכיאטרי.
תחלואה נלוות נפוצה בפסיכופתולוגיה של הילד והמתבגר, בעיקר בהפרעות חרדה בילדות. ילדים רבים הסובלים מחרדה סובלים גם מדיכאון, מלקות קשב ומהפרעות התנהגות.
אטיולוגיה- חרדה היא גורם מרכזי, הן לתפקוד תקין והן להיווצרותה של נירוזה. פרויד דיבר על אודות שני סוגי חרדה- חרדה טראומתית וחרדה מתריעה.
א. חרדה טראומתית- מתעוררת כאשר עוצמת הגירוי הפנימי או החיצוני הוא מעבר ליכולת הספיגה של היחיד
ב. חרדה מתריעה היא חרדה המודיעה על סכנה קרבה ומבשרת על הצורך הערכות לקראתה ונקיטת אמצעי התגוננות. {טיאנו, מוניץ}
חרדות מוקדמות הן תוצר של חוסר האונים הרגשי של התינוק המקביל לחוסר האונים הגופני שלו. חוויות מוקדמות של פרידה הן דפוס של חוויות טראומתיות שגורמות לחרדה אוטומטית, פרימיטיבית ובעלת עוצמה גבוהה. סוג זה של חרדה יכול להתרחש גם אצל ילדים החשופים לאסון או התעללות גופנית ומינית בילדות.
בתהליך הגדילה והבשלות של הילד משתנה התפיסה לגבי חרדות ופחדים, בשלב הזה קיימת היררכיה התפתחותית בהתאם לשלב ההתפתחותי בו נמצא הילד אלה משפיעים על עוצמת החרדה והשפעתה.
בראש וראשונה קיימות החרדות סביב אובדן אם, אובדן אהבת אם, פגיעה באברי מין. הפחדים בכל שלב קשורים גם לפחדים שאפיינו את השלב ההתפתחותי הקודם.
סיבות להתפתחות מצבי חרדה
בולבי מדבר על הגישה האתולוגית {המתבססת על התנהגות בעלי חיים} הטוענת שמצוקת התינוק שחווה פרידה מאמו היא תגובה פנימית המבוססת על הדחף הראשוני להתקשרות {Attachment}. מחקרים בנושא ההתקשרות הן בבני אדם והן בקרב קופים הראו שהקשר בין תינוק לאם לא זו בלבד שמבטיח הישרדות גופנית, אלא שהוא גם תנאי מוקדם לארגון קוגניטיבי ולצמיחה בין אישית. לכן עצם היעדרותה של האם גורם לא רק למצוקה אלא גם לחרדה מוכללת כלפי העולם. זמינותה של דמות ההתקשרות הבטוחה מאפשרת חקירה בטוחה של חפצים ומצבים אשר בתנאים אחרים הם מפחידים ואינם מוכרים. בשעה שהילד גדל, ביטחונו תלוי פחות בנוכחותה הממשית, הפיזית של האם, ויותר בתפיסתו אותה כמהימנה וזמינה רגשית.
בולבי משתמש במונח "התקשרות חרדה" {Anxious Attachment} לתיאור חוסר ביטחון שניכר בילדים שגודלו בידי מטפלים רבים או בידי כאלה שלא ניתן לסמוך עליהם, ילדים שהיו נתונים לפרידות ונטישות חוזרות.
בקרב ילדים הסובלים מפוביית בית הספר נמצאה הפרעה בדפוס ההתקשרות שלהם הנובעת מחרדת פרידה שבאה לידי ביטוי במעברי כיתות, מעברי דירה, מחלה או מוות, גירושין של הורה והם משמשים זרז לחרדה.
*הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית מצביעה על מספר אפשרויות
- תיאוריות התנהגותיות קובעות כי החרדה היא תגובה מותנית לגירוי סביבתי מסוים. למשל אם נחשוף ילד לארנב לבן ובמקביל נחשוף אותו לרעש חזק ומפחיד, רעש שיגרום לו לבהלה. הקשר שהילד יוצר בין שניהם יגרום לילד להיבהל בכל פעם שהוא רואה ארנב לבן ללא רעשים ויותר מכך הפחד יכול לעבור הכללה לכל החיות הפרוותיות והקטנות.כך שכל פעם שהילד יראה חייה פרוותית הוא ילחץ
- סיבה נוספת היא דרך גידולם של הילדים, הורים חרדתים או דאגנים מגיבים בחרדה לאירועים שונים. החרדה באה לידי ביטוי בבהלה, קפיצה או צעקה, מכל רעש פתאומי. הילד כבר בראשית דרכו לומד את ההתנהגות הנצפת ומפנים אותה. החשש שההורים מגלים, בא לידי ביטוי אצל ילדיהם במקומות שונים כמו מעבר בין גנים ובתי ספר, התמודדות עם מקומות חדשים וכו'
הורה שמפחד מבעלי חיים, הורה שנבהל מכעסים או כל בהלה אחרת, אלה עוברים לילדים בדרך של חיקוי ולימוד.
- הגישה הקוגניטיבית מדברת על חשיבה מוטעת, לא רציונאלית המובילה לחרדה. ילדים שיש להם נטייה לחרדה נוהגים להפריז במידת הסכנה אליהם הם חשופים. כמו כן רבים מהם מתייחסים אל האירוע כהכללה לדוגמא הם יכולים לטעון שאף פעם לא התקשרו אליהם חברים, הכללה כשלעצמה משכנעת את הדובר בתחושה שהוא לא לבד. שאלות קוגניטיביות יכולות לבדוק ולאמת את הדובר עם מצב שונה. מטרת הטיפול לשנות את החשיבה הלא רציונאלית לחשיבה רציונאלית ולעזור ליחיד להתמודד בצורה טובה יותר עם חייו ובכך להקטין את רמת החרדות שלו בכלל.
התייחסות של גורמים ביולוגים לסובלים מחרדה מאמינה כי התסמינים הגופניים של הסובלים מחרדה כמו כאבי ראש, שלשולים, קוצר נשימה דופק מואץ אינם קושרים בהכרח לתחושות סובייקטיביות של חרדה אלא משום שמערכת העצבים האוטומטית שלהם בעלת רגישות גבוהה מאוד לגירויים חיצוניים ולכן חשוב מאוד לא להאשים את אלה הסובלים מחרדה. כמו כן מחקרים גנטיים מצביעים על כך שלסובלים מחרדה יש לפחות קרוב משפחתי אחד הלוקה בהפרעה. {טיאנו,מוניץ}
לסיכום: הפרעות חרדה שכיחות בקרב אוכלוסיית הילדים ובקרב אוכלוסיית המבוגרים. ישנם סוגים שונים של חרדות, חלקן תואמות גיל ואחרות ממשיכות ומלוות את היחיד שנים רבות. הצורך בעזרה נמדד על פי רמת התפקוד של היחיד. במידה והוא חש שהחרדה השתלטה על חייו, הוא נימנע ממצבים רבים בעקבות הפחד והאפשרות לחוות מצבי חרדה ומכאן הוא מצמצם את איכות החיים שלו אזי, כדאי לו לגשת לטיפול ממוקד בחרדה כדי לשפר את איכות החיים שלו.
הדבר החשוב ביותר סביב נושא החרדה בילדים היא התמיכה להם הם זקוקים מהוריהם מול הקושי של הורים להבין ולהכיל את התופעה וללא ידיעה אף להעצים אותה. התמיכה וההבנה של המצב בו נמצא הילד היא הדבר החשוב והמשמעותי ביותר עבור הילד.
ביבליוגרפיה:
דוד יגיל, " איזה פחד" הוצ' אור, 2007
טיאנו ומוניץ "הפסיכיאטריה של הילד והמתבגר" הוצ' אוניברסיטת תא" 1998
עדנה פואה, "חשיפה ממושכת" הוצ' המרכז לשעת חרום קרית שמונה, 2004
שתף בפייסבוק
