אני עוסקת ברבירסינג משנת 1979. שמעתי על זה לראשונה כשהייתי סטודנטית לאמנות באקדמיה "בצלאל" בירושלים, במסגרת קורס "פסיכודינמיקה של יצירתיות", ב-1976. זה לא היה קיים אז בארץ , כך שכשסיימתי את לימודי האקדמיים נסעתי לאנגליה. שם התחלתי ללמוד רבירסינג  ושם קיבלתי גם את הסמכתי כרבירסרית מ"החברה הבריטית לרבירסינג" BRS. זה שינה לי את החיים. הייתי באותן שנים אסתמטית שנושאת בתיק את משאף הונטולין. אחרי מספר שנים של תרגול רבירסינג  שמתי לב שאני  שוכחת לקחת איתי את המשאף הזה, ושאין לי צורך בו יותר.

כל ה-input שלקחתי לתוך הגוף והנפש והמחשבות שלי השתנה, וממשיך להשתנות, ללא הפסקה, כל יום. עם כל שאיפה אני משתנה, ויודעת את זה. אפילו בזמן השינה מתחוללים בי שינויים, אני לעולם לא אותה האישה שהייתי בזמן השאיפה הקודמת שלקחתי.

רבירסינג נשימה מודעת זה אורח חיים. ריברסינג זו בחירה מודעת במה שבונה ומחזק את החיות שבי עם כל שאיפה מחדש, וכשאנו מתורגלים ברבירסינג כל שאיפה מזכירה לנו שהיא הזדמנות חדשה לבחור במה שבונה ומחייה אותנו.

כן, אפשר לחיות אחרת, כלומר - במודעות באמצעות הנשימה, ואפשר למות אחרת, כלומר - במודעות באמצעות הנשימה.

הבנתי את זה: בשכבי ובקומי, בעמדי ובלכתי, ביקיצה ובשינה, בחיים ובמוות - המודעות פתוחה, אני נוכחת, אני מה שקורה, אני הווה את המתחולל - כשאני מודעת לנשימה: למציאותה, למידת עומקה או רדידותה, לקיצבה, לאזור /ים בגוף בם היא מתאפשרת או מוחנקת, לתגובות שהיא יוצרת בגוף, בנפש, במחשבות ובזיכרונות, לזרימתה או קיטועיה ולאופי קיטועיה, למופלאותה, להעדרה.

כשאני כותבת כאן מוות אני לא מתכוונת דווקא למוות הסופי של הגוף הפיזי העכשווי, המוות יכול להתרחש משך זמן רב שבמהלכו האדם חי/מת, ואם זו אישה- היא חיה-מתה. המת/ה מסתובב/ת בין הבריות ובקושי נושם/ת, בקושי חי/ה, למרות שהפעולות שהיא/הוא מבצע/ת נראות כמו פעולות רגילות של מישהו/היא חי/ה. אבל הוא/היא נוכח/ת ובו בזמן נעדר/ת מהחיים המלאים, בהם פועלים האינסטינקטים הטבעיים ונחווה ביטוי מלא של הישות, של ההוויה המלאה של אותו/ה איש/ה.

המוות יכול לקרוץ לנו בכל רגע נתון של חיינו בדרכים שונות ומגוונות וגם במסווים שונים - וזו בדיוק ההזדמנות לנשום בנוכחות הקריצות ולזהות את המסווים האלה, לחייך, לוותר על ההתמסרות לדפוסי המוות הקטנים והגדולים ולנשום הלאה, אל שאיפת החיים הבאה.

כל שאיפה היא סימולציה של לידה מחדש, כל נשיפה היא סימולציה של מוות מחדש.

יש לנו בחירה, בזמן הנשימה, בכל נשימה נוספת שאנו נושמים, את מה לחזק? את דחף החיים שבתוכנו או את דחף המוות שבתוכנו. שניהם קיימים בו זמנית, וכל עוד אנו נושמים דחף החיים מנצח, עובדה. אז אם כבר נושמים כדאי לעשות את זה עם חלק הרבה יותר גדול מהמרחב הענק שיש לנו בראות שלנו ולא להמשיך עם ההרגל להשתמש רק ב1/7 או 1/8 מנפח הריאות - מה שרוב האנושות עושה מבלי דעת! הבריאות היא בראות.

כשמתמידים באורח חיים של רבירסינג, ההתמדה משתלמת. יש תוצאות מוחשיות בצורת אפקט מצטבר של הגברת שפע, מרץ, עונג ויופי בכל תחום של החיים.

דפוסים המנוגדים להגברת החיות  שבנו מפורקים מעיגונם ואחיזתם בנו בכל רמות הקיום שלנו, מומסים ומוצפים מעלה והחוצה, בין אם נזכור ונבין מה הם ולמה ואיך  נוצרו, ובין אם לאו- כי לדחף החיים שלנו  חכמה, שפה ודרך משלו, כך שאם רק נאפשר לו  הזדמנות להביא לעצמנו מרפא - הילינג - בעזרת החלק הגבוה ביותר בהווייתנו - אפשר לקרוא לו/ה אלוהים/מה - המבקש/ת תמיד את טובתנו העליונה וטובתם העליונה של כל סובבינו - יפרק את מנגנוני ביטול החיות שהנשימה חושפת גם אם לא נבין ולא נזכור מה הם היו. ברבירסינג, מה שלא בטוח לזכור - לא זוכרים. פעם נזקקנו להם, כי לא היו לנו כלים לעבודת צמיחה ומודעות עצמית שיגנו עלינו, ועכשיו זה בטוח לנו להסיר שריונים אלה כי אין לנו עוד צורך בם - ולמקום שהתפנה נביא אור, אהבה וחיים עם הנשימה ונתרחב אל העונג הבא -קחו  נשימה מלאה ומשוחררת - ובואו לחוות ולחיות רבירסינג: 

מאת חדשות הסביבה • 26 באפריל, 2009

יותר מעשור נאבקו תושבי מרכז תל אביב, והצליחו: ועדת התכנון המקומית החליטה להמליץ על הקמת פארק בקרית ספר, והטילה על מהנדס העיר להגיע להסכם לניוד זכויותיו של מנהל מקרקעי ישראל לאיזור אחר בעיר. אבן דרך במאבקי תושבים למען עתיד ירוק יותר

העקשנות משתלמת. מחאת תושבים בעת הדיון בוועדה. צילום: גילי סופר

בשבוע שעבר רשמו תושבי לב תל אביב הישג משמעותי כאשר הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה החליטה שלא לאשר אף אחת משתי התוכניות שהונחו על שולחנה למתחם קריית ספר, ולאפשר את הקמתו של פארק במתחם.

זה יותר מעשור מנהלים התושבים מאבק למען פארק במתחם שהתפנה בלב העיר, בשיתוף החברה להגנת הטבע ואדם טבע ודין. בשנה האחרונה תפס המאבק תנופה, התושבים החלו בהקמת הפארק עצמם, בגינון גרילה, ובמקום התפתחה מסורת של פיקניקים אקטיביסטיים.

עשרות פעילים גדשו את מסדרונות מינהל התכנון העירוני ואת אולם דיוני הוועדה ביום חמישי האחרון. על שולחן הוועדה היו שתי הצעות למתחם, האחת של העירייה שכללה בניית מגדל במקום, והשנייה תוכנית אשר הציעו תושבים שכללה פארק, מבנים נמוכים לשרותי חינןך ותרבות, וקביעת ייעוד של עצים לשימור.

למרות שהמלצת הצוות המקצועי הייתה לדחות את תוכנית התושבים, הודו בדיון גורמי העירייה כי ישנו מחסור בשטחים ירוקים בלב תל-אביב ובתום הדיון הוחלט פה אחד להטיל על מהנדס העיר, חזי ברקוביץ', את בדיקת האפשרות של ניוד זכויותיו של מנהל מקרקעי ישראל בקרקע למקום אחר בעיר, דבר שיאפשר את הקמת הפארק שתובעים התושבים.

"ועדת התיכנון החליטה להמליץ לוועדה המחוזית על פרסום דבר הכנתה של תכנית הקמה מיידית של פארק מפותח על שטח של 6.5 דונם לפחות", מסבירה עיריית תל אביב את ההחלטה. ומוסיפה שוועדת התכנון הטילה על מהנדס העיר להגיע עד מועד הפקדת התכנית להסכם עם מנהל מקרקעי ישראל שעניינו העברת שווי זכויות בניה המקביל ל-74 יחידות דיור בשטח עיקרי של 110 מ"ר באזור אחר בעיר. החלטת הוועדה, מציינת העירייה, לא תאפשר בפועל הקמתו של חניון.

מוועד הפעולה "ירוק במקום בטון" נמסר כי הם מברכים על ההחלטה שנתקבלה. "מדובר בהכרה ראשונה של מנהל מקרקעי ישראל באפשרות של ניוד זכויות, כמו גם הכרה של העירייה בכך שאין תנאי בהקמת מגדל לצורך הקמת פארק במקום. אין ספק שמדובר בהישג משמעותי שהינו פרי שיתוף פעולה של התושבים יחד עם אירגוני הסביבה".

"על אף ההמלצה הממשלתית הברורה למינימום של חמישה מטרים ריבועים של שטח ציבורי פתוח לנפש ברמה השכונתית, ממוצע השטח הפתוח לנפש באזור זה הוא פחות ממטר רבוע אחד", אומרת מנהלת קהילת תל אביב-יפו של החברה להגנת הטבע, ענת ברקאי נבו. "אנו שמחים שזכינו להכרה של נבחרי הציבור בצורך הבסיסי בשטחים ציבוריים פתוחים, כמו גם בהבנה שמגדל מגורים במתחם קריית ספר הוא מיותר ואינו הכרחי".

SHARETHIS.addEntry({ title: "עשו לעירייה קריית ספר", url: "http://hasviva.co.il/?p=6799" });